בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מעשה פלאים": זום אאוט

זה לא כמו הפעם הראשונה שבה נתקלים בסוגה הייחודית שיצר המאייר בריאן סלזניק. כי בפעם השנייה זה כבר לא אותו דבר

3תגובות

מעשה פלאים

בריאן סלזניק. תירגמה מאנגלית: שרון פרמינגר. הוצאת כתר, 637 עמ', 104 שקלים.

עוד כתבות בנושא

את אפקט המפגש הראשון, והראשוני, עם הסוגה הייחודית שיצר המאייר בריאן סלזניק ב"התגלית של הוגו קברה", ניתן להשוות לזה של הצופים בסרט "רכבת מגיעה לתחנה בלה סיוטה" (1895) של האחים לומייר. אפשר אמנם להניח כי איש מבין קוראיו של סלזניק לא קפץ בבהלה ממקומו, כמו הצופים המבועתים, חסרי הניסיון, בסרטם של האחים לומייר, שהיו משוכנעים כי הרכבת המצולמת עומדת לצאת מן המסך ולדורסם, ועם זאת, מי שפתח את הספר והחל בקריאה חווה תדהמה ופליאה, כי מצא בו משהו שלא היה כמותו לפני כן.

המשהו הזה (שזיכה את סלזניק בפרס "קלדקוט" לאיור) לא היה פיקצ'ר בוק, לא קומיקס ולא סטורי-בורד, אלא סיפור המסופר באמצעות רצפי טקסט ורצפי תמונות היוצרים סימולציה לסרט קולנוע. זהו קולנוע על נייר. המחווה של סלזניק לקולנוע באה לידי ביטוי במדיום החדש המתרגם את שפת הקולנוע לשפת הנייר (שימוש ברצף של תצלומי סטילס, זום-אין, זום-אאוט, לונג-שוט, קלוז-אפ וכדומה) וגם בנושא המרכזי של הספר: הוא עוסק בחלוצי הקולנוע הצרפתי, בעיקר בז'ורז' מלייס, אך לא נפקד גם מקומם של האחים לומייר - והרכבת המפורסמת דוהרת מעמוד לעמוד, אל עבר הקוראים המדפדפים. ההתאמה בין תוכן לצורה, הרעיונות היצירתיים שנולדו כתוצאה ממעשה התרגום (השחרת שולי העמודים המדמה אולם הקולנוע), שפת האיור וכמובן, עצם החידוש, הם סוד הקסם של "התגלית של הוגו קברה", והם שאיפשרו לקוראיו להתייחס בסלחנות לעמודיו הכתובים של הספר, כלומר, למוגבלות של סלזניק כסופר.

מוגבלות זו בולטת פי כמה בספר החדש, ויש לכך שתי סיבות. הסיבה הראשונה והמרכזית היא שכעת הקוראים כבר מורגלים במדיום החדש, אינם מסתפקים בו ושוב אינם מוצאים בו תחליף רגשי לפרוזה דלת הביטוי של סלזניק. הסיבה השנייה היא שב"מעשה פלאים" רצפי התמונות קצרים יותר, מפולשים לעתים קרובות יותר בידי העמודים הכתובים, ויוצרים חוויית קריאה מקוטעת, המלווה בתחושת תסכול. התחושה דומה מאוד לצפייה בסרט קולנוע הנקטע שוב ושוב לרגעים ארוכים, שאת המתרחש בהם מוסר בחוסר כישרון קריין לקוני.

הפער בין הספרים ניכר כבר בפתיחות. "הוגו קברה", נפתח בהקדמה קצרצרה (על פני עמוד אחד) אך אפקטיבית, הקוראת לקוראים לדמיין שהם יושבים בחשכת אולם הקולנוע. מיד לאחר ההקדמה מופיע רצף של 22 תמונות המעבירות את הקוראים, בטכניקה של זומיניג-אין, ממבט על כדור הארץ, דרך מבט על פאריס, אל מקום ההתרחשות הסיפורית - תחנת הרכבת. משם ה"מצלמה" המציירת עוקבת אחר הגיבור, ולפעמים אחר מבטו, ומוסרת סיפור שלם ועוצר נשימה בתמונות. "מעשה פלאים" אמנם נפתח בחמש כפולות עזות מבע של זאבים הרצים אל "המצלמה", אך סיפור של ממש אין כאן. מיד לאחר הכפולות המאוירות מופיעות לא פחות משבע כפולות טקסט מייגעות וחסרות כל ערך ספרותי, ורק אז סדרת תמונות שיש בה סיפור. ואולם, אין זה המשכו של הסיפור שהתחיל בכתב, על בן, שהתייתם מאמו ותוהה מי היה אביו, אלא פתיחה של עלילה מקבילה, המתרחשת במקום אחר ובזמן אחר (כאן הגיבורה היא בתה של אלילת בד הוליוודית בשלהי ימי הראינוע).

אופן מסירה זה עלול לבלבל קוראים צעירים או לא מיומנים. ככלל, להתרשמותי, וגם בעלעול חוזר, עמודיו המצוירים של "הוגו קברה" מעניינים יותר. ב"מעשה פלאים" יש יותר מדי עמודים ש - אם לומר זאת בבוטות - לא קורה בהם כלום. מעצבנות במיוחד הן הכפולות שבהן האיור כולל כיתוב: פתק גדול, מעטפה, שלט, עיתון (שלא זכו לטיפול טיפוגרפי נאות, לפחות לא בתרגום לעברית). יש עמודים יפים, למשל אלה שבהם נראים חללי הפנים של מוזיאון הטבע האמריקאי, אך גם עמודים רבים מאנייריסטיים (גשם בזווית 45 מעלות) והרבה מאוד עיניים נדהמות פעורות, כמו בסרטים אילמים. ואמנם, המעבר מן הסרט האילם לסרט עם קול - והשפעתו על תרבות החירשים - נמצאים ברקע, ומכאן שגם כאן הקולנוע נוכח, אם גם באופן מינורי (האם משום כך שולי העמודים בספר זה אינם מושחרים?)

לסיום, קצת אבסורדי לומר זאת על ספר שבו יותר מ-600 עמודים, שלפחות מחציתם מצוירים ביד, ובטכניקה עמלנית, אבל התחושה היא שסלזניק התעייף; שידו מציירת, ממלאה דפים, מבלי להקדיש תשומת לב לפרטים, לקומפוזיציות, לבנייה של סצנות. הדבר מצער, והוא מצער במיוחד לאחר שקוראים את הדברים שאמר סלזניק בראיון ל"ניו יורק טיימס", כשסיפר על החלטתו לפרוש מאיור ביוגרפיות לילדים, כדי ליצור את "התגלית של הוגו קברה": "לא רציתי לעשות את אותו הדבר לנצח".

Wonderstruck / Brian Selznick



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו