בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הקמע": נערה עם קעקוע תמנון

האיורים יפהפיים, המתח נשמר והמסע חיצוני ופנימי גם יחד. אבל גם בקומיקס אפשר לחשוף יותר רגשות

תגובות

הקמע: שומרת האבן
קאזו קיבואישי. תירגמה מאנגלית: דנה זייברט. הוצאת כתר, 192 עמ', 84 שקלים


"הקמע" הוא סדרת ספרי הרפתקאות המובאים בצורת קומיקס ומושפעים מסגנון המנגה היפני. איוריו יפהפיים; היצורים שמופיעים בו חמודים וצבעוניים ‏(אם הם טובים‏), מגעילים ומפחידים ‏(אם הם רעים‏); ולפעמים חמודים וקצת מפחידים ‏(כאשר לא ברור אם הם טובים או רעים‏). הספר הראשון בסדרה של קאזו קיבואישי, "שומרת האבן", נקרא בשקיקה, ושומר על מתח עד הפריים האחרון שלו, אף שהסוף ידוע מראש.

הקריאה ב"שומרת האבן" מזכירה סדרת הרפתקאות אחרת, שבה חלקה הראשון כולל אבן, "הארי פוטר ואבן החכמים"; קיבואישי האמריקאי ממוצא יפני - כמו ג'יי קיי רולינג - משתמש בהרבה מאוד חומרים מוכרים מעולם הפנטסיה, המיתולוגיה והאגדות, ורוקח אותם לתמיסה חדשה. אלא שקיבואישי, נוסף על ליקוט חומרים מאגדות עם ומן המיתולוגיות היוונית והקלטית, כפי שעשתה הסופרת האנגלייה, מוסיף לקלחת גם את יצירתו של במאי האנימה המחונן, הייאו מיאזאקי ‏("המסע המופלא", "הטירה הנעה"‏), "משפחת סימפסון", סרטי "מלחמת הכוכבים" ועוד.

הספר נפתח בתאונת דרכים מחרידה, שבה גיבורת הספר, אמילי, ואחיה הקטן נאבין מאבדים את אביהם. שנתיים אחר כך מחליטה אמם, כפי שקורה בספרי פנטסיה רבים, לעבור לבית של קרוב משפחה זקן ונעדר - בית מסתורי, מעופש, מאובק ומלא קורי עכביש כנדרש. לילה אחד, כשנשמעים רעשים מפחידים בבית, למרות כל הידוע לנו ולעולם על בתים נטושים ומפחידים, יוצאים האם וילדיה לברר מה מקור הרעש במרתף. סקרנותם מובילה לכך שהאם נבלעת במעמקי בטנה של מפלצת תמנונית, כמקובל בעדות המנגה. היעלמותה מותירה את הילדים גלמודים, המומים ומבוהלים, אך גם מציבה את אמילי הצעירה בעמדה עצמאית, שמאפשרת להם לצאת להרפתקה גדולה, הכוללת התגברות על פחדים והפגנת גבורה, מבלי שאף הורה דאגן יסמס לה באמצע "מתי את חוזרת הביתה?"

המסע של אמילי כולל צניחה בפטריות קסם; פגישה עם חשופיות ורודות מצחיקות למראה ‏(כל מה שוורוד בספר הזה, השובר את הגוונים האפרוריים האפלים שלו, נדמה כדבר טוב - כולל אמילי הלובשת סווטשירט ורוד והארנבון מיסקיט, עוד חבר לדרך‏); מפגש עם קרוב משפחה זקן; מאבקים תת־ימיים ביקום מקביל; ארץ קסומה ששמה אלדיה; וכמובן, קמע שבוחר לעזור לה - "על שומרת האבן אחריות כבדה", נאמר לה ‏(קצת בסגנון המוטו של "ספיידרמן"‏).

זהו לא רק מסע להצלת האם, אלא גם מסע התבגרות של אמילי, שבדרך היא אמורה ללמוד בעצמה על מי מותר לסמוך, והאם האדם הזה הוא פשוט היא עצמה. אסור לשפוט על פי מראה עיניים כי לא הכל הוא מה שנדמה שהוא - אפילו לא בית.

העובדה שהחומרים של קיבואישי אינם מקוריים לא מחבלת בספר - הבית הנטוש של הסב, הרובוט דמוי בארט סימפסון, היצורים המתחברים יחד שנראים כאיש גדול ומאיים כמו ב"המסע המופלא". כאמור, גם הכוהנת הגדולה של ספרות הילדים ידעה לעשות שימוש בכל האוצרות האלה כדי לחבר יצירה גדולה עוד יותר בסדרת "הארי פוטר".

הבעיה ב"שומרת האבן" היא שהספר אמנם מהנה וסוחף, אך ההרפתקה לפעמים חסרת רגשות ולכן גם לוקה בהיגיון הסיפורי שלה. ברור שאמילי חוששת לחייה ולחיי אמה; היא מרגישה אחריות על אחיה; היא לא יודעת על מי לסמוך, מי ידיד ומי רק מתחזה לכזה - אבל הרגשות שלה מסומנים יותר מאשר מפותחים. בקומיקס מקובל לציין במלה מרוחה על עמוד רגש כלשהו, אבל במקרים מצטיינים בז'אנר גם מתעכבים יותר על המניעים, הדחפים והרגשות של הגיבורים יותר מאשר רק מסמנים אותם על הדף.

ועוד דבר בעניין זה: קומיקס הוא לא רק מדיום ויזואלי, הוא גם ספר שמשמיע קול ‏(גם אם שומעים אותו רק בתוך הראש של הקוראים‏). הדפים המחולקים לריבועים רוחשים וגועשים בצלילים, חריקות, שריקות, נקישות וצרחות. כל אלה מופיעים באונומתופיאות בגופנים תואמים. הצלילים המציינים פחד, למשל, יופיעו על הדף באותיות רועדות; אלה שנלחשים על הדף בשקט ייכתבו באותיות קטנטנות, ואם הלחישה תגבר לצעקה גם האותיות יצמחו בגודלן בהתאם.

הצלילים האלה אינם מלים, אך הם לעתים קרובות נשמעים כמו המלים שאותן הם מסמלים. אלא שבספרי קומיקס בעברית, עדיין ז'אנר חדש יחסית בישראל, הצלילים הכתובים על הדף מתייחסים למלים באנגלית ולא בעברית. הילדים - בני שמונה עד 12 - שלהם מיועד הספר, האמונים על השפה האנגלית ועל הדיבובים הקלוקלים שלה בטלוויזיה, מבינים את הכוונה, אך ראוי, כאשר מתרגמים ספר לעברית, לתרגם את כולו. כשם שמתרגמים נביחות של כלב מבאו־וואו באנגלית להב־הב בעברית, וקרקור של תרנגול מקקדודלדו לקוקוריקו, כך גם צריך לתרגם את קלייק, קררראאאקקקק, באמפ, סנאפ, קראנץ' והף האף ‏(צלילים של נקישה, היסדקות, שבירה, התנגשות, גריסה, פצפוץ והתנשפות‏) לעברית, ולא להשאיר אותם באנגלית מתועתקת, כפי שקורה יותר מדי פעמים בספר זה.

Amulet / Kazu Kibuishi


 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו