בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הזמן השבור": פחד וכישוף בסרדיניה

דרך עיניה הפקוחות של גיבורת הספר זוכה הקורא ללמוד על ההיסטוריה המסעירה של ממלכת ארבוריאה, שלא תילמד לשום בחינת בגרות

7תגובות

הזמן השבור
אריאלה בנקיר. הוצאת ידיעות ספרים, 454 עמ’, 88 שקלים

מיקי גונן היא נערה שהחיים שלה לא קלים. יש לה בעיות קשות עם ההורים ‏(הם מתים‏) ובעיות הסתגלות לסביבה ‏(היא גרה בפנימייה ונחשבת לחריגה‏). נקודת פתיחה מזופתת לגיל ההתבגרות ולחיים בכלל, אבל מצוינת ל”הזמן השבור”, ספר הנוער של אריאלה בנקיר; ספר ביכורים שהוא שילוב מרתק בין ספר מדע בדיוני לרומן היסטורי.

בספרייה, היכן שמיקי מוצאת מפלט מהצורך להתרועע עם בני השכבה הבלתי נעימים שלה, היא מגלה ספר מאובק בכריכת עור. היא לא מספיקה לקרוא אלא עמודים אחדים והופ, היא נזרקת באורח פלא פנימה אל תוך הספר, ומוצאת את עצמה בארמון של מלכת ארבוריאה, ממלכה שהתקיימה באי סרדיניה בימי הביניים ועליה נסוב הספר המכושף.

התדהמה וחוסר האונים מתחלפים עד מהרה בחיים הכי טובים האפשריים בתקופה ובמקום שבהם נחתה. כאורחת של המלכה היא זכאית למשרתת, לבן לוויה צעיר ומקסים, לומדת לרכוב על סוסים, להילחם, לאלף בזים ולהכין שיקויי מרפא, ועל הדרך זוכה להיות אהובה. אמנם לא הכל ורוד גם כאן ויש אפילו מי שמאיימים על חייה, אבל הריחוק מהפנימייה הגועלית ומהמאה שבאה ממנה לא מסב לה כאב בלתי נסבל.

תחושות של זרות, מוזרות וניכור מהסביבה הן חומרים שמהם גיבורות וגיבורים עשויים. ואם מוסיפים להם יתמות וחיי פנימייה, אזי יש לנו פלטפורמה לגיבור־על. תשאלו את הארי פוטר. מי שטוב לו, ויסלחו לי המאושרים, הוא משעמם, לפחות עד שקורה לו משהו יוצא דופן. אבל למיקי גונן יש עוד יותר מזה. יש בה תבונה וסקרנות, שאם לא היו בה, מן הסתם לא היתה מתגלגלת לאן שהתגלגלה, ולא היתה יכולה לשאת על כתפיה רומן שלם ‏(שמובטח שעוד יתפתח ויפרח לטרילוגיה‏).

דרך עיניה הפקוחות ואישיותה, המובילה אותה אל לאן שהלב מושך, זוכה הקורא ללמוד על ההיסטוריה המסעירה של ארבוריאה ולהתבונן על החיים בימי הביניים. התבוננות מרובת זוויות, מרחוק ומקרוב מאוד - מסצינות גדולות של המון זועם ברחובות העיר ושגרת לוחמים בקרב בין ממלכות, ועד כובעון העור הקטנטן המולבש על ראשו של בז ציד ואופן פריפת השרוכים בשמלותיהן של בנות אצולה. הכל מעניין את מיקי, והשאיפה הטבועה בה להכיר ולהבין את הסובב אותה היא כמו רוח גבית שהקורא יוצא נשכר ממנה. מה שלא ברור היא שואלת, במה שתמוה היא מחטטת, לשמחתם של קורא צעיר ומבוגר גם יחד. ולטובת העלילה, שלא נעדרים ממנה גם מתח ואי שקט, אז גם מה שהיא לא יכולה לשאת, מיקי גונן מתעקשת לנסות לתקן.

כתיבתה של אריאלה בנקיר גדושה עד להתפקע, אבל העומס של פרטים היסטוריים, שמות, צבעים וריחות לא מעיק. כמו נהר רחב שיש בו, נוסף על מים, גם המוני צמחים ודגים ושחיינים וסירות וספינות וצוללות ומה לא, והוא עדיין זורם בדרכו, הלאה והלאה, עד למפל, שבו הוא קוצף ושוצף, ואז ממשיך הלאה - מן הסתם, עד הים הגדול. זו כתיבה סמיכה ועשירה, ויחד עם זאת רהוטה ודינמית. בדיון, דמיון ומחקר שנשזרים יחד, עד שבסיום הקריאה מתעוררת פליאה: איך זה קראנו פה רומן, ויצאנו נשכרים פעמיים, כאילו היה זה גם ספר עיון על “דברי ימי ארבוריאה”?

ובכל זאת, ספר לנוער כאן לפנינו, ולא “ראי רחוק”. לשם התנעה, לשם הפעלת “מנגנון השאיבה” על קורא צעיר בן זמננו, נדרשת יותר מהבטחה לפרק בהיסטוריה של אירופה שלא יילמד לשום בחינת בגרות. אבל ההיבט הפנטסטי של הספר לא מתמצה רק בפעלול הפתיחה, בחור בחלל־זמן שמאפשר לנערה אחת לחמוק מאימי היום־יום שלה ולגרור את הקורא עמה למסע אל יום־יום אחר, שהשגרה שלו מפתיעה בכל פעם מחדש. באותה עת, הוא נותן למיקי, שבאה מהעתיד, הזדמנות להבין על בשרה שחייה שלה, במאה ה–21, הם מדע בדיוני של מישהו אחר, לרבות הדברים הטובים שיש לזמננו להציע, ממכוניות וטלוויזיה, דרך מכנסי ג’ינס ואנטיביוטיקה ועד לזכויות אדם ועצם המאבק עליהן.

הספר ומיקי עמו מסירים את המסך השקוף מעל המובן מאליו שלתוכו היא נולדה ומסתכלים עליו בעיניים אחרות. זה רפלקס שרומנים היסטוריים אמונים עליו, והוא מן הסתם משתמע מכל טקסט היסטורי, אבל הוא חומק וחולף לו ביום־יום ‏(כמו שהקומיקאי האמריקאי לואי סי־קיי היטיב לאבחן בראיון לקונאן אובריאן את הפינוק המופרך של המובן מאליו של ימינו: אנשים מתלוננים בזעם על עיכוב של 40 דקות בטיסה, על זה שהאינטרנט במטוס הפסיק פתאום לעבוד. היי, אתם נמצאים בכיסא בשמים! עוברים בחמש שעות מרחק שפעם נדרשו שנים כדי לעבור אותו!‏). בתום החוויה הלא מובנת מאליה שעברה עליה, מיקי חוזרת אל מסדרונות הפנימייה עם כוחות חדשים שהמפגש עם העבר הפיח בה.

ועוד יותר מכך, הספר היפה והחכם הזה מוכיח למיקי, ודרכה מאותת לקוראים, שאל לה לפקפק במה שהיא לא יכולה להאמין שקיים, או שיוכל להתממש בעתיד. הלא ייאמן אולי עוד לא כאן, אבל אין ספק שהוא יגיע, כי הזמן שלנו הוא הלא־ייאמן של מישהו אחר. ואת הגלגל הזה הספר לא מפסיק לסובב: צריך ללמוד מההיסטוריה, אבל אם אנחנו חושבים שהגענו לאיזושהי פסגה, שמשהו בזמן שלנו יחיד ומיוחד, הרי שאל לנו לשכוח שאנחנו רק עוד תחנה בדרך, לא יותר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו