בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"פרש בלי ראש": הרפתקה במדבר

הרעיון לתרגם מחדש את “פרש בלי ראש” הוא מוצדק ואף משמח, אבל חבל שעל מרחבי הערבה הטקסאנית מעיבות שגיאות רבות

11תגובות

פרש בלי ראש: סיפור מוזר מערבות טקסס
תומאס מיין ריד. מאנגלית: בן ציון הרמן. הוצאת אסטרולוג, 670 עמ’, 118 שקלים

קחו מישור פתוח עד לאופק, ערבבו אותו עם אבק סמיך ועם גברים קשוחים נעולי מגפיים וענודי דרבנות, הוסיפו פרשיית מתח מסתורית, נבל עשוי לתלפיות וזוג אוהבים שתשוקתם היוקדת נאיבית ובנאלית להפליא, והנה הוא לפניכם: הספר “פרש בלי ראש” מאת תומאס מיין ריד.

כותרת הכריכה האחורית מספרת לקוראים שמדובר ב”ספר הרפתקאות לנוער”. ואכן, “פרש בלי ראש” עונה על ההגדרה באופן כמעט מדעי: אין כאן תחכום יתר או אירוניה מודעת לעצמה, הקוראים המנוסים לא ימצאו ברומן עלילה מפורקת, גיבורים מורכבים, או הפתעות יוצאות מגדר הרגיל. למען האמת, ייתכן שיוכלו לנחש את השתלשלות האירועים עוד לפני שיגיעו למחציתו של הספר. בקיצור, הנוסחה מוכרת ואולי אף שחוקה.

בהוצאת אסטרולוג בחרו ללכת לכיוון מעניין: תרגום מחודש של קלאסיקות לבני הנעורים. לצד הפרש נטול הראש תורגמו גם יצירות כמו “וינטו הפרא האציל” מאת קארל מאי, יצירות שלפחות בעבר היו מקור לחלומות בשביל צעירים ‏(ומבוגרים‏) רבים שאת שעות אחר הצהריים העבירו בהטלת חבלים, יריות מדומיינות וקריאות קרב. במקרה של “פרש בלי ראש” המעשה אף חדשני באמת מאחר שהתרגום הקודם, שנערך בשנות ה–60 של המאה ה–20, חלקי בלבד.

לעתים נדמה שהזמן לא עושה חסד עם הרומן. מאז גרי קופר עברו מים רבים בנהר המיסיסיפי, ומעטה הציניות שבתוכו אנו פועלים מלעיג כל ניסיון לכתיבה תמימה ‏(או מיתממת‏) מהסוג של מיין ריד. אבל זה לא משנה, מכיוון שהסופר יצליח לשבות את מי שרוחש בו הרצון להיות חופשי או לחוש את ההוויה הפראית של המערב הפרוע. הוא יצליח להחזיק בקלות רבה יותר בבני הנוער, אבל גם בקוראים המבוגרים - בתנאי שאלה יניחו בצד לכמה שעות את הידיעה על דמותו האמיתית של הבוקר האמריקאי לטובת תמונות של פלצורים מתעופפים, סוסי מוסטנג ששערות עורפם מתבדרות ברוח, קרבות אקדח ובעיקר מאבק בין טוב לרע.

גיבורי הרומן משורטטים בקווים גסים החל מאבי משפחת פוינדקסטר, וודלי, שמגיע לטקסס יחד עם בתו לואיז ובנו הנרי. וודלי האב, לשעבר בעל מטעים בלואיזיאנה, נתון כעת באחיזת נושה אכזרי - דודנו קסיוס קלהון המאוהב בלואיז. הם פוגשים במוריס ג’ראלד, לוכד מוסטנגים מקומי ממוצא אירי, שמתאהב בלואיז העשירה לכאורה וזוכה לאהבתה. קלהון מקנא, מחליט לנקום בג’ראלד ולממש את אהבתו החד־צדדית ללואיז המתנגדת. פגישה סודית של האוהבים מתגלה לעיניו ומכאן נפרשים לעיני הקוראים תככים ומזימות, תום ואהבה, כאב ודרמה שנאכפים על הדמויות וקורותיהן.

דמותו של קלהון נכתבה בעבר, לפני עידן האמת הפרטית. הוא נבל אמיתי, איש רע כמו שאיש רע צריך להיות: מבטו מתואר כאפל, מעשיו נלוזים ורוחשי רעה, מתק לשונו לא מכסה על זדון שמחפש לעצמו דרכי פעולה חדשות ונוראות. גם אצל ג’ראלד, אויבו של קלהון, ההתנהגות ברורה וניתנת לחיזוי. אך כאן מדובר כמובן בהתנהלות ללא דופי, ביושרה שאין לה אח ורע ובשמירה נאמנה על כללי ההתנהגות ה”נאותים” בכל מחיר ובכל זמן, גם כשחבל התלייה עלול להיכרך על צווארו בעקבות שמירת חוקים ג’נטלמניים בלתי כתובים.

תומאס מיין ריד השתמש בניגוד המוחלט הזה כדי להדגיש נקודה נוספת: בעוד שקלהון הקלע המצטיין, ששירת קפטן בצבא, הוא יליד ארצות הברית, ג’ראלד האמיץ וטוב הלב נולד באירלנד ‏(בדומה למיין ריד עצמו, שנולד באירלנד והגיע לארצות הברית בגיל 22‏). ההנגדה בין המהגר האירי ליליד האמריקאי מתעצמת לאור העובדה שאין בספר ילידים אמריקאים אחרים, כלומר אינדיאנים. גם כאשר נדמה כי אותם בני שבטים נודדים יוצאים למלחמה נגד האדם הלבן, מתברר כי זו התחזות מצדם של כמה מקסיקאים ‏(שמתוארים גם הם ככלל באופן מעט שלילי‏).

האהדה לג’ראלד מתעצמת כאשר הקוראים מגלים כי הוא אמנם משמש בחיי היומיום לוכד סוסי מוסטנג, אבל למען האמת הוא נצר למשפחת אצולה אירית. זוהי גם הסיבה שאהבתו ללואיז פוינדקסטר ואהבתה אליו יכולות להתקיים בהיחבא - הרי עם כל הכבוד לאהבה, את החוק המעמדי יש לשמר. כשקלהון מגלה על החיבור בין השניים הוא מסית את הנרי, אחיה של לואיז, נגד זוג האוהבים. וכשמזימה זו נכזבת, לא נותר לו אלא להשתמש במוחו האפל למזימה חדשה ושטנית.

לא, אין במלים אלו הגזמה. כיאה לסיפור המיועד לבני ולבנות הנעורים, השפה של מיין ריד לא ניחנת בחסכנות או בעדינות. התשוקה של האוהבים מתוארת אולי באופן שטחי, אך במשפטים שמדגישים שוב ושוב את חד־פעמיותם של הסיפור ושל האהבה המוכרת כל כך מסיפורים אחרים. תעלומת הפרש נטול הראש ששב ומופיע לעיני הבוקרים הקשוחים מתוארת כמדהימה, וזאת אף על פי שבסופו של דבר, ההסבר לקיומה לא מדהים. גם המאבק בין ג’ראלד לקלהון, מאבק מוכר וידוע ‏(וצפוי כמובן‏) מוצג כחסר תקדים.

לעומת זאת, לעתים מנצנצת אצל המחבר קריאה מרשימה ביחס לזמנו ובכלל. כך למשל הוא כותב על המשרת השחור שמסייע למשפחת פוינדקסטר: “’יוצא מן הכלל!’ היה הצופה מן הצד עשוי לקרוא - באשליית הפוגות יוצאות דופן כגון אלה, המתוארות באופן כה פתטי על ידי הכתבנים בתשלום של לוציפר - ‘איזה מוסד פטריארכלי ראוי לשבח היא העבדות, ככלות הכל!... אבן פינה יקרת ערך לאומתנו ה’אבירית’!... טיעונים כגון אלה - שהעולם עשוי לבכות לשמעם - נשמעו לעתים קרובות מדי לאחרונה. אבוי לאיש המדבר דברים כאלה, ולאומה המטה להם אוזן קשבת!”.

גם טקסס והערבה הפתוחה מתוארות במלוא יופיין. כאשר זֵב סטאמפ, אחד הציידים של טקסס וידיד של ג’ראלד משוחח עם לואיז, הוא אומר: “הערבה היא ספר פתוח גדול, מיס פוינדקסטר - ספר מופלא, למי שיודע לקרוא בו... יש דרשה בכל אבן, וספר בכל פלג מים זכים”. במלים אחרות, המרחב של הבוקרים והסוסים הוא מקור החוזק של הסופר, והוא גם אחד ממוקדי ההצלחה העיקריים של הספר.

נדמה שכיום, כאשר אפילו הרודיאו נמצא תחת מתקפה עקב טענות להתעללות בבעלי החיים המשתתפים בו, “פרש בלי ראש” עשוי להיראות כמו שריד מתקופה לא מתוחכמת ולא מעניינת. תקופה שבה סיפור הרפתקאות לא כלל שדים וקסמים, פיות ומכשפים. גם השפה הגבוהה והביטויים הרבים שמתאימים לקוראים בוגרים, אולי ייפלו על אוזניים ערלות. ועדיין, יש כאן סיפור משובח ונאה לבני נוער, בייחוד לכאלה שעדיין מוכנים להתלהב מחזון הבוקר הבודד שרוכב בערבה.

ועוד דבר אחד לסיום: אי אפשר לעבור בשתיקה על הטעויות הלשוניות שבספר. החלפת זכר בנקבה, בעיקר בכל הנוגע למספרים ולשמות תואר, תרגום קלוקל ומסורבל - על כל אלה אולי אפשר היה לסלוח בדוחק רב. אולם באחרית הדבר לספר, שנכתבה על ידי אלישע בן מרדכי, מופיעה המלה “היחל” במקום “החל” שבע פעמים. דווקא בתקופה שבה העברית מידרדרת מיום ליום בעיקר אצל בני נוער, ראוי לשים לב לשגיאות שכאלה, שמפחיתות מהנאת הקריאה.

The Headless Horseman Thomas Mayne Reid

ספרו של דביר צור, “החצר של רג’ינה”, ראה אור בהוצאת בבל
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו