בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עגנון חוצה את הקווים

הקומיקס של שי צ’רקה לא מסתפק באיור פשטני של סיפורי עגנון, אלא מביא עמו גם פרשנות נועזת משלו

10תגובות

שי ועגנון: שלושה סיפורים
ש”י עגנון. ציורים: שי צ’רקה. הוצאת שוקן, 48 עמ’, 69 שקלים

לפני שנים ספורות יצא קובץ של שלושה סיפורים מאת ש”י עגנון בשם “קליפת תפוח זהב”, עם איורים יפים של לי קורצווייל וביאורים מאירי עיניים של שי רודין ‏(שוקן, 2008‏). עתה יוצא קובץ חדש, בפורמט של קומיקס מאת שי צ’רקה - כמעט עם אותם סיפורים ‏(שניים מהם, “מאויב לאוהב” ו”מעשה בעז”, נכללו גם בקובץ הקודם‏).

צרי לבב ואופקים יאמרו: מדוע צריך אחרי זמן קצר כל כך להוציא שוב אותם סיפורים? אבל מי שתרבות וספרות פועמות בעוצמה בנפשו, בוודאי לא יתקומם. כי במידה רבה תרבות אמיתית היא כאילן בריא - שורשיה עמוקים, ענפיה מסתעפים, עליה מלבלבים, ובכל שנה היא מצמיחה ניצנים ופירות חדשים, שטעמם רענן ומפתיע.

אין כמעט טקסט של עגנון שלא מהדהד את מקורות התרבות העברית - את המקרא ואת המדרש, את התלמוד ואת האגדה. וכיוון שתמיד יש בכתביו של עגנון גם פשט וגם רמז, גם דרש וגם סוד, הפכו הם עצמם למקור בלתי נדלה של פרשנות לחוקרים וגם של קוראים רבים, הרואים בעגנון את אחד מגדולי הכותבים בשפה העברית לדורותיה.

שי צ’רקה ניגש לסיפוריו של עגנון כפרשן ויזואלי. אין הוא מסתפק באיור פשטני של שלושת הסיפורים - בכל אחד מהם הוא מבטא את האופן שבו הוא לא רק מדמיין את הסביבה והדמויות של הסיפורים, אלא גם את הצורה שבה הוא מבין אותם. בסיפור “מאויב לאוהב” ‏(שרוב מוחלט של תלמידי ישראל למד בבית הספר‏), המסופר בגוף ראשון ומתאר את ניסיונותיו העיקשים של הגיבור להתיישב בתלפיות על אף התנכלויותיו של “הרוח”, צ’רקה עדיין מאייר באופן ישיר למדי - מה שבעיקר יפה בקומיקס הזה הוא תיאור דמותו של המספר כעגנון הצעיר בעצמו, ואיור הסביבה הירושלמית של תחילת המאה ה–20.

סיפור “מעשה העז” הוא כבר מורכב יותר. הטקסט כשלעצמו זימן במשך השנים פרשנויות רבות של חוקרים וקוראים, שכן הוא בנוי כאגדה יהודית מסורתית, ובעל הדמיון המפותח עשוי להסיק ממנו מסקנות רבות ושונות. הוא מתאר את סיפורה של עז פלאית, שניחנה ביכולת מסתורית ל”קפיצת הדרך”, דהיינו אפשרות לעבור מרחקים בזמן קצר, ובמקרה של העז - לעבור באחת דרך מערה מפולין לארץ ישראל.

בסיפור עצמו ישנם אזכורים רבים לפסוקים מתוך “שיר השירים”, אותו טקסט יוצא דופן בקאנון המקראי, שהצליח להידחק פנימה רק בשל האמונה כי הוא אינו עוסק בסתם אהבה בין גבר לאשה אלא באהבה הנצחית בין עם ישראל לאלוהיו. אהבה זו המתוארת ב”שיר השירים” אינה אהבה מתוקה וחסרת בעיות. על אף התשוקה הרבה המובעת בו, הוא מתאר מערכת יחסים סבוכה ומרובדת, רצופת מעקשים ומכשולים. גם “מעשה העז” אינו סיפור פשוט ותמים על נחיתה קסומה בארץ ישראל: בעוד שדמות אחת בסיפור מגיעה באמצעותה למנוחה ולנחלה בארץ הקודש, דמות אחרת - שהניעה את עצם מעשה העלילה - מבצעת בלא כוונה חטא שמזיק קשות לה עצמה.

צ’רקה מוסיף ממד נוסף לסיפור המסתורי ממילא: תיאורו את המערה שעוברים בה העז והגיבור בדרכם לארץ ישראל - תיאור שאינו קיים בסיפור המקורי - מעלה פרשנות חדשה ואף נועזת, אם כי פתוחה גם היא, למעשה העלייה וההתיישבות בישראל והקשר שלה ליהדות התפוצות. כך מקבל הקורא מסד על גבי מסד של אפשרויות קריאה והבנה - מ”שיר השירים”, דרך “מעשה העז” ועד לקומיקס של צ’רקה. כולן אפשרויות שמעניקות לקורא הסקרן והחקרן להיות פרשן בעצמו ולנסות לנתח אלגוריה גדולה וסבוכה הנוגעת בעצם המהות של העם היהודי.

הסיפור האחרון, “האדריכל והקיסר”, הוא אולי המשונה והעלום ביותר מבין השלושה. קריאת הטקסט מזמנת שלל פרשנויות אפשריות, במידה רבה אוניברסליות וארס־פואטיות יותר משני הסיפורים הראשונים. זה סיפור קצרצר, על קיסר המזמין ארמון מאדריכל שהוא מעריץ. אלא שהאדריכל כבר עייף מ”עצים ואבנים” ועל כן הוא יוצא ידי חובתו על ידי ציור ריאליסטי של ארמון, והוא מציבו לפני הקיסר. בתחילה הקיסר שמח “לפי שהיה הארמון נאה מכל הארמונות שראה מימיו”, אך כשהוא קולט את התרמית הוא מתרעם קשות על האדריכל וטוען שרומה. האדריכל שמתקומם נגד זעמו של הקיסר ואישומיוף מקיש על דלת הבד המצויר, פותח אותה, נכנס פנימה ולא יוצא יותר לעולם.

גם כאן משתמש צ’רקה בדמותו של עגנון עצמו, ומצייר את דמותו של האדריכל בתור עגנון המבוגר. החלטה אמנותית זו מעמיקה את אפשרויות הפרשנות לסיפור, ומעלה על הדעת אלגוריה על עגנון וכניסתו הבלתי מעורערת של עגנון לפנתיאון של גדולי האומה העברית, שיש לקוות שלא יצא ממנו לעולם.

קומיקס, מלבד היותו מדיום מלא עוצמה וחדשנות, הוא כלי נהדר להעברת טקסט, שכן בניגוד לאיור מסורתי - שעיקר תפקידו הוא לתמוך בטקסט - בקומיקס יש למלים ולדימוי תפקיד שווה, והאפשרות לגרום לדמויות לדבר ולפעול באופן דינמי ‏(כמו בסרט או בהצגה‏) מעניקה ערך מוסף הן למלים והן לאיורים.

אין זו הפעם הראשונה - ונקווה שגם לא האחרונה - ששי צ’רקה משתמש במקורות של התרבות וההיסטוריה היהודית כדי ליצור ספרי קומיקס נהדרים, מלאים בהומור ובפרטים הקטנים שמרכיבים מציאות מעניינת ורלבנטית גם לתקופתנו. באווירה תרבותית ממודרת כאווירתה של התרבות הישראלית בימינו, שבה מסתמנים באופן קיצוני יותר ויותר שני מחנות - התרבות הגלובלית לעומת התרבות היהודית, כאילו לא יכולה להיות שום השקה ביניהן - גישתו התרבותית של צ’רקה, שמשלבת אורח חיים מסורתי, כבוד לעבר אבל גם להווה, ואמונה עם יכולת ניתוח ביקורתית, היא נכס מיוחד.

את נאומו במעמד פרס הנובל פתח עגנון במלים: “רבותינו זכרונם לברכה אמרו, אסור לו לאדם ליהנות בעולם הזה בלא ברכה. אכל כל מאכל, שתה כל משקה, צריך לברך עליהם תחילה וסוף. הריח ריח עשב טוב, ריח בשמים, ריח פירות טובים, מברך על ההנאה. כיוצא בזה לגבי ראייה, ראה חמה במחזור הגדול בתקופת ניסן, ראה ראייה ראשונה אילנות בפריחת ניצנם בחודש ניסן, ראה אילנות טובים ובריות נאות מברך...” ובכן, נראה שרשימה זו היא ברכה ספרותית על הפרי החדש, הנאה והטעים, שהבשיל על פארותיו של האילן החזק והיפהפה שנטע בתרבותנו שמואל יוסף עגנון.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו