בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסיפור על הברווז שרצה להיות כלב

הילד שבודק בספר "מבוקשת: חיית המחמד המושלמת" אם כדאי לו לאמץ את הברווז שהתחזה לכלב מזכיר משהו תועלתני
 ולא נעים מעולם המבוגרים

11תגובות

מבוקשת: חיית המחמד המושלמת

פיונה רוברטון. תירגמה מאנגלית: מירה מאיר. הוצאת ספריית פועלים, 31 עמ’, 68 שקלים

כל הילדים, לפחות עד גיל מסוים, אוהבים מוסיקה, אוהבים ממתקים ואוהבים שיקראו להם סיפורים. רבים מהם גם רוצים כלב משלהם. כלב־כלב־כלב־כלב, הם מכרכרים סביב הוריהם, מפצירים ומתחננים, מתחייבים ומבטיחים, רק שיתנו להם להכניס הביתה חיית פרווה מזונבת ואמיתית.

גם הילד הנרי, שמתנוסס על כריכת הספר "מבוקשת: חיית המחמד המושלמת", עם קערת מים מונחת על הרצפה לצדו, רצועה עם קולר מיותם בידו ופיו פעור בתהייה, לא רוצה חתול.

עד כה, מספרים הדפים הראשונים, להנרי היו רק צפרדעים, אבל "כל מה שהן עושות זה לקפוץ ולקרקר", הוא מסביר לאמו. הוא רוצה כלב, ומפרט את יתרונותיו הרבים: אצילי ואמיץ וחכם, יש לו אף לח ולשון חמימה, הוא יודע לרוץ ולתפוס כדורים ואפשר ללמד אותו תעלולים. בלי עזרתו של איש מפרסם הנרי מודעת דרושים שמתנוססת בעיתון לצד הצעות לטירה להשכרה ומכונת זמן למכירה. עכשיו נשאר לו רק לחכות.

במקביל, בצד השני של העולם, ברווז אחד חי לבדו בבדידות איומה, בלי אף יצור שיבוא איתו לסרט או אפילו יתקשר אליו (הציור שבו הוא מנסה לשחק פינג פונג בלי פרטנר, מכמיר לב). הברווז רואה את המודעה ומחליט שאין לו מה להפסיד. הוא מתחפש לכלב ויוצא למסע ארוך בדרך למצוא לו חבר. כשהנרי רואה אותו הוא שואג: כלב! והברווז משיב לו: הב־הב.

מיד הם יוצאים לשחק, אבל הנרי מבחין שהכלב הזה די מוזר: לא מצליח לתפוס כדורים או לרוץ סביב עצים, ובסופו של דבר התחפושת נופלת והברווז מתוודה. הנרי לוקח אותו הביתה, ואחרי אמבטיה וכוס תה, הוא מתיישב לחקור מה אפשר לעשות בברווז. כשהוא משוכנע שהברווז הזה יכול להיות מושלם בשבילו כחיית מחמד, הוא שם עליו קולר ומודיע לו שהוא ייקרא מעתה כתם. תמונת הסיום היא הנרי הישן וכתם שקוע לרוחבו על השמיכה.

הסיפור הזה היה יכול להיות מקסים. השם שלו ואיור הכריכה ההומוריסטיים מעוררים ציפיות. אבל בפנים לא מתחבא סיפור קטן על אהבה, אלא קורות המלך הנרי שחיפש לו נער שעשועים.

תועלתנות היא לא מלה גסה. כולם, ילדים ומבוגרים, יודעים מה הם רוצים ומבקשים להגשים לעצמם פנטסיות. יש כאלה שקונים תמורת מאות דולרים את כלב החלומות שלהם (ולא משנה אם הגזע המועדף עבר כל כך הרבה הרבעות עם בני מינו עד שהוא יפה כמו ציור אבל נוטה למחלות גנטיות). יש כאלה שמבקשים את האשה המושלמת במחיר שנים של בדידות ואכזבות. כשמחפשים עובד חדש, בודקים לו היטב בציציות (תארים, ניסיון, יכולות אנוש); כשמחפשים זוגיות, בוחנים רשימת מצאי אחרת (חתיך, יש לו דירה, הוא מבין במחשבים). הראש מחשב את התועלת שתצמח מהאיש הזה שמעבר לקורות החיים, תועלת שממנה יש סיכוי שייצא עובד יעיל, או שתצמח אהבה.

ככה העולם מתנהל, בהחלט. ונראה שעולם הילדים הוא אותו עולם, לפי פיונה רוברטון. אבל לרוב, מארג האינטרסים ביחסי אדם־כלב נאמן לחוקי משחק אחרים. מי שרוצה כלב באמת, ולא משהו שיתאים לצבע הספה, ישמח לכל כלב, יראה בכל אחד את הטוב והשמחה הטמונים בו, ולא משנה אם האוזניים שלו שמוטות או הפרווה שלו ארוכה, ולא משנה אם הוא גדול או קטן.

בספר מתואר משהו אחר: לאחר ששיחק עם הכלב־הברווז, והיה סבלני למוגבלויותיו, ואף זכה לפטפט איתו (ברווז מדבר - אפילו בשביל עולם הספרים מדובר במשהו נדיר), הנרי עדיין לא מוכן לאשר אותו בלי שישתלם לו. הוא לא אומר: סליחה, רציתי כלב, אני לא מעוניין בברווז, שלום. אבל הוא לא אומר גם: אמנם ניסית לעבוד עלי, אבל היה כיף לשחק ביחד. לא. הוא טורח בדקדקנות לברר לעומק מה ברווזים יכולים לעשות לטובתו: בעזרת יכולות התעופה שלו אפשר להרוויח דמי כיס ממופע באוויר; כישורי הקינון יעזרו להקים מצודות, ועוד. באמת תודה שהוא לא בודק מתכונים לברווז צלוי. זה אולי חמוד וקומי, אבל זה לא נעים. משהו באגוצנטריות הילדית, הכנה והטהורה, נטולת הטקט והנימוס, מהדהד עולם מבוגרים מאוד ספציפי. אז נכון, זה רק סיפור ילדים, אבל כשהנרי מגלה שהכלב שהתייצב על סף דלתו הוא לא מי שהוא חשב שהוא, התגובה שלו מעוררת חלחלה. כמה חבל שלברווז הזה אין פייסבוק. ייתכן שהוא היה מוצא לו חברים אחרים.

הנרי רצה כלב כי כולם רוצים, אבל דווקא הוא קיבל ברווז. לכן, כשהוא משתכנע ומאמץ לו אותו כחבר, הוא ממשיך להתעקש על הכלביות שלו, שם עליו קולר של בעלות ונותן לו שם של דלמטי. והרי זה ברווז, ועוד כזה שחצה את העולם, והם כבר הכירו ודיברו ושיחקו. ובכל זאת, קולר וכתם.

ועל מה כל התרעומת? זה הכלב הראשון של הנרי, שהוא בעצם ברווז, ומאיפה בגילו הוא אמור להבין את פשרה של אהבה ללא תנאי, מעבר לתועלתנות, כזו שאינסטינקטיבית ציפה לה מכלב? כי כלב לא יברר אם אתה ילד או זקן, מצליחן או מובטל, מוזר או אכזר. הוא יאהב אותך כי כזה הוא, קודם כל חבר. יילך איתך באשר תלך, ישחק איתך אם תרצה, יאתר בשבילך חומרי נפץ אם רק תלמד אותו וישמור אותך מכל רע ככל יכולתו. גם הברווז הזה שכאן, רק רוצה להיות חבר של הנרי. הוא מוכן אפילו להיות כלב בשבילו. אז הנרי אולי לא יודע את כל זה. אבל פיונה רוברטון אמורה לדעת. וזה לא הסיפור שיצא לה.

Wanted: The Perfect Pet / Fiona Roberton



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו