שושנה הכפולה

נרי שוב התעצלה לכתוב ושלחה אותי, הכלבה היפה והמסופרת, לדווח מהנעשה בעיר

נרי ליבנה
נרי ליבנה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
נרי ליבנה
נרי ליבנה

אנחנו הולכות ביחד בשדרה ומולנו עוברים נירה ומרקו, המאלטזי הזעיר שלה. “הוא שתי טיפות מים שושנה”, אומרת נרי, “רק יש שני הבדלים: היא שחורה והוא לבן והיא גדולה ממנו פי 15 או 20 לפחות. אבל אם תסתכלי”, היא מסבירה לנירה, “הפרצוף שלהם ממש ממש דומה, כאילו מרקו הוא מפה בקנה מידה 1:20 של שושנה”.

“היא דווקא יפה מאוד אחרי שלקחת אותה להסתפר”, אומרת נירה, “ובאמת מתברר שהיא בכלל לא שמנה וגם לא היתה שמנה כל הזמן שחשבנו שהיא ענקית בגלל הפרווה”. נרי לא יכולה להתאפק כמובן ואומרת לה שגם היא, נרי, ממש רזה מתחת לבגדים. “את רואה שושנה”, אומרת לי נרי ומלטפת לי את תספורת המוהוק שלדבריה מעניקה לי מראה של שרלוק הולמס או נינט ‏(מה הקשר בין שרלוק לנינט, אני רוצה לשאול, אבל כרגיל הפה שלי מלא בטישיו. “בולמית”, אומרת נרי כשהיא מושכת בכוח מתוך הפה שלי את הנייר הלעוס, בדיוק ברגע שהגעתי לשיא הטעם שלו), “זה הגודל הנכון”, היא אומרת בקול מתוק. “למה את לא בגודל הזה לעזאזל? אם היית בגודל הזה הייתי יכולה לקחת אותך לכל מקום, אפילו לברלין, והיית פוגשת את אמיתי, שהוא אהבת חייך ואת נעמן שאת אוהבת במיוחד, אבל לא, את הרי חייבת להיות גדולה”, מסיימת נרי ונירה מגחכת.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ