בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך אכבה את הנרות?

לכבוד יום הולדתי קיבלתי בשורה משמחת שגרמה לי לקפץ באוויר מרוב אושר: יש לי דלקת ריאות

8תגובות

"מה יפים הם ימי הנוער/ אך חולפים כחלום של זוהר/ על כן דעי, נרי, לנצלם ולשומרם/ כי לא ישובו לעולם”. היינו תלמידות כיתה ב’ ב”בית ספר תל חי, נוה שאנן, חיפה, מדינת ישראל, יבשת אסיה, כדור הארץ, היקום” כשקמה שרה קוטשר, בת כיתתי, להזהירני מפני אובדנם הקרוב של ימי נעורי/ה שעדיין לא התחילו, אפילו אצלי, שנחשבתי למפותחת מכפי גילי. בתמורה למילוי עצותיה, כמובן, הבטיחה לי שרה “אהבה לנצח/ נשיקה במצח”. לנעמי קופפרווסר נדרשה שנה נוספת שלמה כדי לכתוב לי “כשתהיי סבתא/ ויהיו לך נכדים/ ואחד מנכדייך/ כוס של...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו