איך אכבה את הנרות?

לכבוד יום הולדתי קיבלתי בשורה משמחת שגרמה לי לקפץ באוויר מרוב אושר: יש לי דלקת ריאות

נרי ליבנה
נרי ליבנה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
נרי ליבנה
נרי ליבנה

"מה יפים הם ימי הנוער/ אך חולפים כחלום של זוהר/ על כן דעי, נרי, לנצלם ולשומרם/ כי לא ישובו לעולם”.

היינו תלמידות כיתה ב’ ב”בית ספר תל חי, נוה שאנן, חיפה, מדינת ישראל, יבשת אסיה, כדור הארץ, היקום” כשקמה שרה קוטשר, בת כיתתי, להזהירני מפני אובדנם הקרוב של ימי נעורי/ה שעדיין לא התחילו, אפילו אצלי, שנחשבתי למפותחת מכפי גילי. בתמורה למילוי עצותיה, כמובן, הבטיחה לי שרה “אהבה לנצח/ נשיקה במצח”. לנעמי קופפרווסר נדרשה שנה נוספת שלמה כדי לכתוב לי “כשתהיי סבתא/ ויהיו לך נכדים/ ואחד מנכדייך/ כוס של תה יגיש אלייך/ הואילי נא ברוב טובך/ לזכור את נעמי חברתך”. בשלב הזה נאלצה לסיים כי “זהו סוף הזיכרון, פתאום נשבר העיפרון” וכך כתבה בעיפרון בצבע אחר: “אין דבר העומד בפני הרצון”, כשהאותיות המודגשות בצבע אחד בראש כל מילה יוצרות את האקרוסטיכון “אהבה”.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ