תחיית המתים

האם הניאנדרתלים והממותות ישובו להלך בינינו

איך ייראה עולם שבו יצורים שנכחדו לפני עשרות אלפי שנים קמים לפתע לתחייה? האם נוכל לחיות בשלום עם אבותינו הניאנדרתלים? לא מדובר במדע בדיוני, קוראים לזה “אל־הכחדה”, ומדענים חותרים להגשמת החזון כבר עכשיו. אך האם מחובתנו המוסרית להחזיר את מה שהכחדנו וכך להציל את כדור הארץ ויושביו, או שמא מדובר ברעיון הרסני ומיותר שימיט אסון על האנושות ויוסיף ויבזבז את משאביה? הדעות חלוקות, והפיתוי לנצח את המוות גדול, גדול מאוד

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורן הרמן

אלברטו פרננדס־אריאס לקח נשימה עמוקה ושלח את ידו אל תוך בטנה הפעורה של האם. שנים חיכה לרגע הזה, והמחשבות התרוצצו במוחו כעת כמו דגי פיראנה על הירואין. משק כנפי ההיסטוריה נשף בעורפו ולבו פעם בחוזקה. אצבעותיו גיששו באפלה, רועדות אך מכוונות. “לאט”, לחש לעצמו, “לאאאט”.

ואז, ברגע, זה קרה. בתנועת משיכה נמרצת, ידו המגואלת בדם הגיחה, אוחזת בנס. היילוד פירכס אמנם, לשונו הקטנה מיטלטלת בגרוטסקיות מפיו, אבל הוא נשם. הוא נשם! בפעם הראשונה בתולדות העולם, המוות הובס על ידי החיים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ