דור הבר-נוער: ארבע שנים אחרי הרצח, הטראומה עדיין חיה

אלונה ואור היו בבר-נוער בעת הרצח. תמיר ואלון נהגו לפקוד את המקום, אבל במקרה נעדרו באותו ערב. לי וגיא היו פעילים בבית הפתוח בירושלים. ארבע שנים אחרי הרצח בבר-נוער וזמן קצר לאחר מעצר החשודים, חזרנו אל בני הנוער שעימם שוחחנו בימים הנוראיים שאחרי. זה דברם

דורון חלוץ
צילום: ינאי יחיאל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דורון חלוץ
צילום: ינאי יחיאל

ארבע שנים חלפו מאז הרצח בברנוער, הלילה ב–1.8.2009 שבו רעול פנים ריסס בירי את הנוכחים במרתף, ששימש מקום מפגש לצעירים להט"בים. שניים מהם, ניר כץ ז"ל וליז טרובישי ז"ל, נרצחו. אחרים נפצעו.

עד לא מזמן היה נדמה שהפרשה לעולם לא תפוענח. התרגלנו לחיות לצדה, כאילו לא קרתה. לפני חודשיים, אחרי תקופה ארוכה של גישושים באפלה, הודיעה המשטרה שהתיק נפתר, ואיתו נפתחה תיבת פנדורה של תגובות מכוערות, רוויות אלימות ושנאה. אפילו המשטרה עצמה, בהתנהלותה הרשלנית ‏(ראו למטה‏), הפכה את ההכרזה על הפענוח לקרקס יחסי ציבור רברבני, רק כדי לגלות שהפרה את צו איסור הפרסום שעדיין היה בתוקף ושנתנה לעד המדינה לברוח תחת אבטחה. פוליטיקאים ממפלגות שערב הבחירות חיזרו באופן מגושם אחרי "הקול הגאה", תהו פתאום בקול שמא ירי חסר הבחנה בעשרות הומואים ולסביות צעירות לא עונה להגדרה של "פשע שנאה". הומואים זה טוב כדי למשוך תיירים למצעד הגאווה ולנסות להסתיר בנוצות ליברליות את כתם הכיבוש, אבל עיגון בחוק של שוויון זכויות זה, כנראה, כבר יותר מדי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ