בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יצחק בן-נר יוצא לחפש את הקהל שלו במדיה הדיגיטלית

יצחק בן־נר מתגעגע. לכפר יהושע, לאהבות הקודמות, אפילו למלחמות. אבל מכיוון שהוא יודע היטב שהעבר מתוק רק בזיכרון, הפתרון הוא להמציא עבר מרגש יותר, עשיר יותר, אפילו נאמן יותר למקור. והיות שהעתיד נמצא מעבר לפינה, הוא בוחר במהדורה דיגיטלית. אולי, הוא מקווה, זה מה שיגרום לבנו גיא להציץ בכתביו

14תגובות

“כל הדמויות והאירועים אמיתיים חוץ מאלה הבדויים”, כותב בן־נר בפתח “האיצחקיה - רומן אנטיביוגרפי”, הרומן החדש ועב הכרס שלו, יצירה ספרותית המורכבת מאפיזודות וחוויות אוטוביוגרפיות לצד עלילות שהוא טווה. אוטוביוגרפיה אישית, סיפור מומצא, ובין לבין גם תולדות היישוב. “פעם אחת, היה היה איש...” הוא מגולל את הרומן, כשהוא מנתב את קוראיו לפתיחות של אגדות וסיפורי ילדים. יצחק ויצחקל’ה, קראו לו כשהיה ילד. היה לו, “שיער בהיר, כמעט אלבינו בלובנו, עיניים מונגוליות, צרות וחומות, כשל אבא ורוחל’ה, אף קצת בולבוסי...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו