יצחק בן-נר יוצא לחפש את הקהל שלו במדיה הדיגיטלית

יצחק בן־נר מתגעגע. לכפר יהושע, לאהבות הקודמות, אפילו למלחמות. אבל מכיוון שהוא יודע היטב שהעבר מתוק רק בזיכרון, הפתרון הוא להמציא עבר מרגש יותר, עשיר יותר, אפילו נאמן יותר למקור. והיות שהעתיד נמצא מעבר לפינה, הוא בוחר במהדורה דיגיטלית. אולי, הוא מקווה, זה מה שיגרום לבנו גיא להציץ בכתביו

דליה קרפל
צילום: איליה מלניקוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דליה קרפל
צילום: איליה מלניקוב

“כל הדמויות והאירועים אמיתיים חוץ מאלה הבדויים”, כותב בן־נר בפתח “האיצחקיה - רומן אנטיביוגרפי”, הרומן החדש ועב הכרס שלו, יצירה ספרותית המורכבת מאפיזודות וחוויות אוטוביוגרפיות לצד עלילות שהוא טווה. אוטוביוגרפיה אישית, סיפור מומצא, ובין לבין גם תולדות היישוב. “פעם אחת, היה היה איש...” הוא מגולל את הרומן, כשהוא מנתב את קוראיו לפתיחות של אגדות וסיפורי ילדים. יצחק ויצחקל’ה, קראו לו כשהיה ילד. היה לו, “שיער בהיר, כמעט אלבינו בלובנו, עיניים מונגוליות, צרות וחומות, כשל אבא ורוחל’ה, אף קצת בולבוסי שמתנזל תדיר בחורף, מכנסי כתפיות, כיסים עמוקים ומלאים בכל טוב ורגליים יחפות שהורגלו לרוץ ולבטוש בדרכי האבן והעפר בכפר יהושע...”

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ