חיים לוינסון
צילומים: Eduardo Soteras Jalil

מי פה הפולש

כבר אחרי ימים ספורים, התחושה הדומיננטית המשתלטת עליך בדרום הר חברון היא אי הוודאות. שש בבוקר, אחד מימי אוגוסט. בחוץ כבר אור מלא. ג’יפ צבאי מתייצב על הכביש המוביל למקבץ האוהלים, מערות, דירי הכבשים, המבנים המאולתרים ויציקות הבטון המרכיבות יחד את חירבת אום אל־חיר. מיד מתחילות הספקולציות: האם הם מחפשים גנבי מכוניות? סתם בדיקת תעודות זהות שגרתית? לנסות לצאת החוצה או לחכות קצת עד שיילכו? האם הג’יפ מבשר על בוא פקחי המינהל האזרחי ובאמתחתם צווי הריסה? האם הם מתכננים מבצע צבאי מפואר להחרמת מתקן שירותים? האם יהרסו את הבית שבנה חיירי הדלין לקראת נישואיו בשבוע הבא לנורה מאום דראג’ הסמוכה? לבסוף, אחרי 30 דקות, הג’יפ נוסע. לא קרה דבר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ