ראיון | שגית ארבל־אלון, מומחית לאונקולוגיה ומשוררת

כרופאת נשים מומחית לאונקולוגיה, מנהלת ומקימת מרכז לטיפול בנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, מתנדבת ב”רופאים ללא גבולות” ופעילה בפורום ההורים השכולים - שגית ארבל־אלון נחשפת מדי יום לסבל אנושי עצום. עם צאתו לאור של “מחוץ למעגל”, ספר שיריה הראשון, היא מספרת על היכולת להכיל את ייסוריהם של אחרים, ועל הריק הפנימי שעומד בשורש יצירתה, ואינו מתמלא לעולם

נרי ליבנה
נרי ליבנה
צילום: תומר אפלבאום
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נרי ליבנה
נרי ליבנה
צילום: תומר אפלבאום

“יש לך הכל:/ עיניים יפות כחולות/ פנים טובות/ בעל/ בית/ כלים נאים/ מקצוע מכובד/ משפחה בלי עין הרע אנשים שאוהבים את מה שאת/ מרעיפה”, כותבת שגית ארבל־אלון בשיר הפותח את ספר שיריה הראשון, “מחוץ למעגל” ‏(הוצאת כרמל‏), שיצא לאור לאחרונה. לארבל־אלון יש אמנם כל הדברים האלה שהיא מונה: היא כירורגית־גינקולוגית־אונקולוגית, מנהלת מרכז “בת עמי” בבית החולים הדסה עין כרם לטיפול בנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, שאותו גם הקימה ומתנדבת ב”רופאים ללא גבולות”. היא בתם של השופטת עדנה ארבל ואיש כוחות הביטחון, אורי ארבל. היא גרה בבית נאה ברעות, נשואה לאיל אלון, מהנדס אווירונאוטיקה, שאותו הכירה בזמן שירותה הצבאי, יש לה ארבעה ילדים מוצלחים, חברים וחברות לרוב והיא גם מבשלת נהדר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ