לוק מוגלסון
ניו יורק טיימס מגזין
לוק מוגלסון
ניו יורק טיימס מגזין

המרחק בין בירת אינדונזיה, ג’קרטה, לחוף הדרומי של האי ג’אווה הוא בדרך כלל שעתיים וחצי נסיעה. באחת מהמשאיות הרבות שעושות את המסלול הזה אחת לחודש, עמוסות במבקשי מקלט מהמזרח התיכון וממרכז אסיה, זה לוקח קצת יותר זמן. מקרקעית המשאית, הנוף מוגבל לשמי הלילה, המנוקדים בהבזקים קצרים של בניינים רבי קומות, גשרים, שלטי תנועה ותאי אגרה. בינות למטען האנושי קשה להבחין בהרבה יותר מצורות מעורפלות של גוף, בקצותיהן המרחפים של הסיגריות. אבל כשעוברים מתחת לפנס רחוב, או לוח מודעות מואר, נגלים פרצופים מלאי חיים וציפייה. בסופו של דבר, הדופק העירוני שוכך; התנועה של הכביש המהיר דועכת. כבלי החשמל השמוטים מתחלפים בדקלים הרוכנים מעליך בחשיכה. אתה מתחיל להבחין בציפורים, ואתה יכול להריח את הים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ