הילדות הקשה, האם שנטשה, האהוב המת. שיחות עם שולמית אלוני

מעטים שמעו מפיה של שולמית אלוני על חייה המוקדמים, לפני הפעילות הציבורית. בשנת 2004, בסדרת שיחות לצורך מחקר אקדמי, פתחה אלוני 
את הפה ואת הלב וסיפרה על אחיה שמת באופן מסתורי, על אמה המתפרפרת, על אהובה שנהרג, 
על הנישואים הנוחים לראובן, על השוביניזם, על בגידת הנשים, על פרס, דיין, שריד ובעיקר על גולדה. סיפור חייה, במילותיה שלה

שרית רוטשילד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
שרית רוטשילד

באוקטובר 2004 ביקשתי משולמית אלוני להתראיין לצורך מחקר אקדמי כדי לברר אם הקווים הפמיניסטיים הנחו את דרכה. מדי שבוע הגעתי אל הצריף הצנוע בכפר שמריהו כשכלבת הבוקסר מקבלת את פני במה שנותר מזנבה. במסדרון הכניסה ערימות הגונות של ספרים שטרם נקראו וכאלו שנועדו למסירה אחרי קריאתם ("קראת את 'הר אדוני'? את מוכרחה"). בית מלא חן, פשטות ונעימות. לא ישבנו במטבח שעל קירותיו קריקטורות של זאב שאלוני מופיעה בהן וניחוח עוגת השמרים שאפתה עוטף את הבאים, אלא בגינה המטופחת, כשהיא גאה באזליאה הפורחת בכל הדרה. תמצית הצניעות ניכרה דווקא בשירותים. חסר שם רק השלט "חברות" כדי להזכיר לבאים באופן מדויק את הקיבוץ של פעם.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ