עופר מתן, מוסקבה
צילום: אירה קיידלינה
עופר מתן, מוסקבה
צילום: אירה קיידלינה

השעה היא בערך 1 בלילה במרכז מוסקבה הקפואה כשרומן סורקין שם במערכת הביתית שלו דיסק של פריד אל־אטרש. הוא מתרווח על הספה בסלון הדירה שלו, שממוקמת בחלק אמיד של העיר בבניין שאיכלס שחקני תיאטרון מפורסמים בתקופה הסובייטית, ולוגם יין. לצדו שרועים אולג, רופא שיניים עם חיוך ממזרי ויאן, אדריכל עצמאי עם מודעות אופנתית שהרב בסניף חב"ד המוסקבאי מכנה "ההוא עם המשקפיים המיוחדים". קולו העמוק של הזמר מסלסל מילים בערבית שהשלושה לא מבינים, מה שלא מונע בעדם לנענע את הראש באטיות לפי הקצב. סורקין מסביר שפריד עושה דברים מדהימים עם הקול שלו ומסב את תשומת לב השניים לניואנסים הקטנים שהופכים אותו לפרפורמר כה גדול. יאן ואולג מנסים לחקות את פריד ומחלצים מתוך הגרון יבבות יללניות בג'יבריש עם הבלחות של ח' ו־ע' שאמורות לכאורה לספק להן נופך ערבי, אבל גם הם מבינים שהחיקוי נשמע כמו בדיחה גרועה - ערבוב של רוסית ומלמולים אוריינטליים - ותוך דקה מתחילים להתגלגל מצחוק.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ