הדס שטייף זוכרת בדיוק כל אחד מ-40 הגברים שהטרידו אותה מינית

העיתונאית הדס שטייף הציבה את עצמה בחזית המאבק בהטרדות מיניות. הילדה הלא שגרתית מדימונה, שהציעה את עצמה לאימוץ במודעה בעיתון ופיתחה קריירה משגשגת אך שנויה במחלוקת בתקשורת, ממשיכה לדרוך על יבלות 
ולא מתכוונת לעצור

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
הילו גלזר
צילום: איליה מלניקוב

דימונה, אמצע שנות ה-60, עיירת פיתוח מדברית, מעברת עולים. הדס פורת, לימים שטייף, ילדה תמירה ובלונדינית עם עיני פחם, מיזוג של אב שווייצרי ואם מרוקאית, עברה הנה עם משפחתה מקיבוץ חוקוק שעל גדות הכנרת, מתאמצת להסתגל לנוף החדש, אבל משהו עוצר בעדה. הקרובים משווייץ שלחו חבילת בגדים, עוד חבילה, והיא, הבת הבכורה, נשלחת מדי יום לבית הספר כעלמה אירופאית מעודנת, חנוטה בשמלת מלמלה מוקפדת, נעליים צחורות, למצחה דבוק סרט מתוח וידיה עטויות כפפות לבנות, גרוטסקיות. בכיתה היא מסווגת מיד כחריגה, מוזרה, אבל גם בשובה הביתה אין נחמה. אם דבק בנעל כתם, ידעה שצפוי לה עונש, ואם איבדה כפפה, וקרה שאיבדה - בכך היא בכלל לא מוכנה להיזכר. ובכל מקרה, גם אם חזרה עם הפריטים כולם, והם נקיים מכל רבב, התבקשה להסיר את התחפושת על מפתן הדלת ולהחליף לבגדי עבודה מרופטים. "ואז הייתי הופכת לעוזרת בית", היא לוחשת, עיניה מאדימות, ומוסיפה בקול מרוסק: "לכלוכית, זאת אני".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ