שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ליאת שלזינגר
ליאת שלזינגר

״הלו?״

״הלו? זאת סמהאר. בבקשה. הצילו אותנו הלילה!״

(סצנת הפתיחה בסרט הדוקומנטרי ״כופר נפש״)

מדבר סיני, צהרי היום. על החול הצהוב טבועות עקבות אדם. ברקע נשמע קולה של אשה בוכה. סצנת הפתיחה בסרט ״כופר נפש״ מכניסה את הצופה למסע לא שגרתי. מסע בין קולות וצלילים של אנשים שמתקשרים מהשבי. חשיפה לשיחות טלפון שבוקעות מתוך סיוט בלהות של עינויים. על הקו עולים אנשים מעונים, זועקים, מתחננים על חייהם. הסצנות מתחלפות בין שיחות ושברי עדויות. ״אם איחלץ מהגיהנום הזה, זה יהיה כמו להיוולד מחדש״, אומר אחד מהם. שיחת הטלפון נקטעת. שוב שיחה. ״שני אנשים מתו פה הלילה! בבקשה! שלחו עזרה״. מרון אסטפנוס, שדרנית רדיו אריתריאית המתגוררת בשוודיה, היא זו שמשדרת את הקולות הללו ומראיינת את המעונים. אלו קולות שאיש לא רוצה לשמוע. קולות של אנשים שבורים, שנשברים מדי יום עוד קצת, תחת מסכת התעללויות ועינויים אכזריים. רבים מהמעונים שאסטפנוס מראיינת ושקולם נשמע בסרט אינם חיים היום.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ