מה שקרה כשהתכוננתי לשנוא בכל מאודי את הטבעונית והמזרחית של "האח הגדול"

הרי שנאה והתנשאות הן המניעים העיקריים להתמכרות לתוכנית הזאת. עד שהקשבתי להן

נרי ליבנה
נרי ליבנה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
נרי ליבנה
נרי ליבנה

החדשות הרעות הן שאני רואה את "האח הגדול", כלומר, מקליטה ומריצה אחר כך כדי לדלג על הפרסומות. החדשות הרעות עוד יותר הן שאני תופסת את עצמי בוהה גם בערוץ 26, בשידורי החינם, עד שייפסקו. החדשות הפחות רעות הן שלא עולה בדעתי לרכוש את הערוץ כשיתחילו לגבות כסף עבור הצפייה. ממילא איאלץ להיגמל, בבת אחת, cold turkey כמו שאומרים באנגלית, כשאסע בעוד יומיים לקנדה, ארץ שאין לי בה אפשרות טכנית לצפות בטלוויזיה הישראלית. אני מתארת לעצמי שהגמילה תהיה קלה וסביר להניח שהשאלה מי אומר עכשיו מה למי לא תדיר שינה מעיני. חוץ מהעונה הראשונה שבה צפיתי באדיקות ביחד עם כמה מחברותי, בעיקר כדי להשגיח על כך שבובליל יפסיד, כהוכחה לכך שבני האור, כלומר שפרה, עתידים לנצח את בני החושך, הבובלילים - מה שדווקא לא קרה אחר כך בחברה הישראלית - לא צפיתי באף עונה, למעט בפרקי הפתיחה שבהם התברר לי במהירות שאף אחד לא מעניין אותי מספיק כדי לשנוא אותו, דבר שהיה גורם לי לצפות בתוכנית, כי הרי שנאה והתנשאות הן המניעים העיקריים להתמכרות לתוכנית הזאת.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ