יגאל שוורץ, מבכירי עולם הספרות הישראלי, חושף את סודו הגדול

"ההסתרה זה עיקרון יסוד במשפחה שלי", אומר 
יגאל שוורץ. ואכן, לאורך כל חייו הוא הסתיר. 
עכשיו העורך הספרותי הנערץ מוציא ספר ובו הוא 
מגולל בסגנון חדשני את סיפור ילדותו, את היחסים הרעילים בין ההורים שלו, את הבגידות, האלימות, ההתעללות ואת הקורבן - אחותו שלא התאוששה 
ומתה בגיל צעיר. "זה לא רק סיפור שלי", הוא אומר. 
"זה סיפור של מדינה משוגעת שבנו אותה משוגעים"

נרי ליבנה
נרי ליבנה
צילום: ינאי יחיאל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נרי ליבנה
נרי ליבנה
צילום: ינאי יחיאל

דקות ארוכות אנחנו מבוססים בשדה קוצים. השמש קופחת. רעש המכוניות על כביש גהה הנשקף מרחוק מתחרה בציוץ הציפורים. במרחק של כמאה מטרים ניצב מגדל מים מרובע ואחריו בית שהופשט מרעפיו ומחלונותיו. "כמו יהודי שחוזר לעיירה החרבה אני רוצה להגיד 'זה כמו לחזור לאושוויץ'", אומר יגאל שוורץ ומתחרט מיד על ההגזמה. במקום שבו אנו דורכים, אי שם בשטח ענק של 600 דונם המשתרע בין כפר אז"ר לכביש גהה, היה פעם פרדס. אין זכר לעצי ההדרים, כמו גם לגינת הירק ולעצי הפרי שהיו בסמוך למבנה החרב הזה שפעם היה קרוי "הבית" ושבו התגוררו בני משפחת שוורץ - שני הורים, קתרינה ובלה (בן ציון) ושני ילדיהם, נעמי ואחיה הקטן, יגאל. שדרות ברושים שחצו את הפרדס הוליכו מן הבית אל עבר כפר אז"ר מצד אחד ואל עבר הכביש שהיה אז דו־מסלולי, עד שהפך לכביש גהה, שהפריד בין הפרדס לבין שכונת נוה יהושע ברמת גן. כך, כמין גן עדן של שפע פירות, טעמים, ריחות וצבעים, מתאר שוורץ את המקום הזה כפי שהיה בתקופה שבה גדל עם אחותו נעמי. הבית החרב הזה היה אז בית אבן קטון ומטופח שחלונותיו מסורגים בסורגים עבים ואף אחת מהדלתות שבתוכו אינה ניתנת לנעילה, מעין גיהנום שסביבת גן העדן המקיפה אותו רק מדגישה את כיעורם של המעשים שנעשים בתוכו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ