לנפץ את חומת האדישות: עשר שנים ל"שוברים שתיקה"

שוברים שתיקה הוא ארגון חריג בנוף ארגוני זכויות האדם בישראל. מייסדיו, 
מנהליו ונותני העדויות שנאספות בו באים מלב הקונסנזוס הישראלי, אבל 
לאחר שהחליטו לספר על המעשים הקשים שביצעו בעצמם או שצפו בהם 
מהצד כחיילים בצה"ל, הם נחשבים לקיצונים ובוגדים. עשור אחרי הקמת הארגון – הכיבוש עוד כאן והצבא עדיין מתעלם מהעדויות. אז מה בכל זאת השתנה?

נטע אחיטוב
נטע אחיטוב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נטע אחיטוב
נטע אחיטוב

יהודה שאול (31) חונך "בצד הימני של המפה", כפי שהוא מגדיר זאת. הוא גדל בירושלים בבית לאומי־דתי ולמד בישיבה במגרון, ליד רמאללה. במרץ 2001 התגייס לגדוד 50 של הנח"ל. במשך יותר משנה שירת בחברון, כחייל וכמפקד. "הדבר הראשון שזיעזע אותי הוא האלימות של המתנחלים כלפי הפלסטינים וההוראה שנתנו לנו לא להתערב". הדבר השני היה מפגש עם הפלוגה שהגיעו להחליף וגאוותם על מידת ההתעללות שהעבירו את הפלסטינים באזור.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ