שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ילדים הם לא תמיד שמחה, 
אבל כן הרבה אושר. תגובות לכתבת השער במוסף הארץ

פרופ' טליה מירון־שץ מגיבה על אי דיוקים מחקריים ומתודולוגיים בכתבתה של נעמי דרום הצובעים את התמונה המורכבת של הורות בצבעים כהים מדי. ("אם ילדים זה שמחה, למה ההורים סובלים כל כך", מוסף הארץ, 30.5)

פרופ' טליה מירון־שץ
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
פרופ' טליה מירון־שץ

הכתבה החשובה של נעמי דרום (מוסף הארץ, 29.5) על ספרה של ג'ניפר סניור הגורס שילדים הם לא (רק) שמחה הכילה כמה אי דיוקים מחקריים ומתודולוגיים, בעיקר מצד הסופרת, שחבל אם יצבעו את התמונה המורכבת של הורות בצבעים כהים מדי.

הסופרת מצטטת את ההבחנה של דניאל כהנמן בין "העצמי החווה" ו"העצמי הזוכר", וטוענת שאנחנו זוכרים חוויות בהתאם לאופן שבו הן מסתיימות. אכן, כהנמן מבחין בין שני סוגי "עצמי", ומראה שברגע שהחוויה מסתיימת, העצמי הזוכר הוא זה שנכנס לפעולה. מחקרי אושר רבים, למשל לגבי חופשות, מראים שהזיכרון שלנו - ובהסתמך עליו גם ההחלטה אם לחזור על החוויה – נשענים יותר על הציפיות מהאירוע מאשר על החוויות ברגע האירוע עצמו. מחקרים של כהנמן ושותפים על חוויות קצרות טווח, כגון קולונוסקופיה או צפייה בסרט של שתי דקות, מראים שזיכרון החוויה הזאת מושפע בעיקר מתחושתנו בשתי נקודות זמן – השיא החווייתי, והסוף.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ