בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לכבוש את הפסגה: כך רצתי את האולטרה־מרתון באוורסט

בין ייאוש ובין תסכול אני בוחר בחיוך. זה מה שאני עושה כשאני מבין שאשליית הסיום 
הקרוב מתפוגגת. אני ממשיך לכרסם את ההר, צעד אחר צעד, אגלי זיעה שורפים את עיני 
וניגרים על גבי עד אשר אני שוב על רכסי ההרים הגבוהים, עטוף בענן אפור ופסגות לבנות 


6תגובות

בהתחלה שמעתי את הצעקה. שבריר שנייה אחריה הבנתי שאני הוא זה שצעק ואז רסיסי המידע התחילו להגיע להכרה, זה אחר זה, כמו קוביות דומינו. אחרי שהאוזן קלטה את הזעקה, חיישני המוח קלטו את הכאב החד, כמו סכין שחדרה לעצם, שפילח את החלק התחתון של גופי ואחר כך כמו בסרט בהילוך אטי האטתי את הריצה, צלעתי עוד כמה מטרים, דילגתי על רגל אחת ונפלתי אל תוך השלג הרך. אז השתרר שקט. שכבתי ככה על הצד ללא תנועה, הנשימה מהירה והמוח מעכל את מה שקרה בשניות האחרונות. הכאבים לא הותירו ספק - נקעתי את הקרסול ואני שוכב בשלג,...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו