ריקוד הווג חוזר, והפעם לא כל המלכות בדראג

סצינת הנשפים בניו יורק של שנות ה–80', ממנה צמח ריקוד הווג, היתה ביתם של הומואים ומלכות דראג שחיו בשולי החברה ויצרו לעצמם מרחב אלטרנטיבי עם נורמות מגדריות וחברתיות חלופיות. בסצינת הווגינג המתעוררת באחרונה באירופה יש גם סטרייטיות שמשחקות את עצמן, ובמקום במועדונים נידחים היא נחגגת באולמות תיאטרון ובמוזיאון. האם בכך ניטל ממנה העוקץ והיא הופכת לשעשוע אליטיסטי?

דורון חלוץ
ברלין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
דורון חלוץ
ברלין

אי אפשר להתעלם מקיאונה לאנוון. רגליים ארוכות ודקות, שפיסת בד תכול מכסה אך בקושי, שיער קצוץ מחומצן, ריסים מלאכותיים ארוכים ובעיקר פה מטונף. אבל גם דיוות ארסיות ומתריסות זקוקות לפעמים לעזרה, ולאנוון צריכה כעת מישהו שיקַבע את הבד מאחורי גבה. משנמצא המתנדב, היא מפצירה בו להזדרז: "ביץ'! עכשיו!"

קיאונה גרה בפריז. לברלין הגיעה כדי להשתתף ב"ברלין ווׄגינג אאוט", פסטיבל המוקדש לתת־תרבות הווגינג, שצברה תנופה בניו יורק במחצית השנייה של שנות ה–80, זכתה לתהילת עולם בעקבות הלהיט "ווג" של מדונה מ–1990 ולאחר עדנה קצרה נעלמה שוב מעין ההמונים. ביום חמישי באמצע אוגוסט לקראת השעה חצות, באולם ברובע קרויצברג, היא ממתינה לתורה להתמודד במוקדמות קטגוריית "Butch Queen Up In Pumps", שזה בעברית: גברים בנעלי עקב.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ