בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אל עומק השכחה

לא לזלזל, אני צולל

תגובות

אובססיה היא הדבר הגלוי שפתח את מסע החקירה שעדיין רחוק מלהסתיים. זו הרוח הגבית שדוחפת אותי — לא במעלה אל פסגת ההר, כמו שאוהבים להגיד החולמים, אלא בכיוון ההפוך, מקן הנשרים אל תחתית הוואדי, ששם המים בחורף זורמים ונאספים לים, אל הארון הנוזלי. לא לזלזל, אני צולל. פעם בשבוע אני מבקר את אמא שלי. אנחנו יושבים על המרפסת ומפטפטים, היא אוהבת מרפסות. היא אוהבת אזורים שהאוויר זורם בהם ואפשר לדעת מה מתרחש מתחת לאף שלך. במסגרת החקירה שהחלטתי לנהל אני שואל אותה שאלות. בכל פעם שאני מתחיל משפט ב"את זוכרת",...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו