שנים־עשר אלף קילומטר מנקודת המוצא

לפני עשרים שנה לא דרכתי עדיין בעולם החדש. סטנפורד? שם רחוק של מקום רחוק

מאיה ערד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מאיה ערד

לפני עשרים שנה אמרתי בפעם הראשונה "לפני עשרים שנה". זה היה נעים. גרם לי להרגיש בוגרת. בן אדם עם עומק, עם זיכרונות בני עשרים שנה. אז מה אם הזיכרונות היו תמונות עמומות ממלחמת יום כיפור, כשהייתי בגנון.

עשרים שנה עברו, ומשהו מוזר קרה. זיכרונות בני עשרים זה לא מה שהיה פעם. ברוך גולדשטיין. קורט קוביין. ישעיהו ליבוביץ. הם ברורים, הזיכרונות האלה, בהירים, ימח שמם. לפני עשרים שנה התייצבתי בשדה התעופה היתרו עם שתי מזוודות. אז עוד הרשו שתיים. הראיתי לפקיד ההגירה את כרטיס הטיסה חזור. אז עוד היו כרטיסים. לשאלתו מה אני מתכננת לעשות כאן, הסברתי שאשב בספרייה בקיימברידג', ללמוד לבחינת הגמר בלימודים קלאסיים: מאה עמודי פרוזה, אלף שורות שירה. אַיְנֵאיס של וירגיליוס. כל הלטינית הזאת היתה דחוסה באחת המזוודות, מצולמת במכונת הצילום של בניין גילמן. אז עוד אי אפשר היה להוריד מהרשת.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ