הלידה הראשונה שלי

בדרך לכתיבת הספר שקלתי התאבדות, הפכתי לאמא (ארבע פעמים) וחטפתי תינוק זר

אליס ביאלסקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אליס ביאלסקי

ליל 14 בדצמבר 1993, קומת המרתף של בניין מקסיקו, אוניברסיטת תל אביב. סטודנטים בשנה השלישית עורכים את סרטי סוף השנה ימים ולילות כמו אחוזי אמוק. אבנר, שאמור לערוך אחרינו נכנס לחדר: "אליס, נראה לי שהבטן שלך כבר שקעה. לא בא לי ליילד אותך פה". אני אכן בהריון והיום הוא התאריך המיועד, אבל לא חשתי את סימני הלידה המתקרבת. הדבר היחיד שהציק לי הוא כאב שיניים נורא וכדי לגבור עליו המשכתי לערוך. אלכס בעלי, שאותו הכרתי בחוג לקולנוע, נכנס לפאניקה. על אף התנגדותי העזה בסגנון "בוא נסיים לפחות את הסצנה", הוא דחף אותי למונית והוביל אותה לאיכילוב. שם התברר לנו שהפתיחה אינה מספקת על מנת לאשפז אותי וכך, מאוכזבים, נסענו הביתה. לא הצלחתי להירדם בלילה מכאבי שיניים. התחלתי לטפס על הקירות. אלכס הציע לנסוע לדיזנגוף סנטר לאחת ממרפאות חירום השיניים. "אם תגיעי לשם, אף אחד לא יעז לסרב לך" — קודם לכן לא הסכימו לקבוע לי תור בשל הריוני המתקדם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ