שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

סלחי לי אמי כי חטאתי

אחרי הבריחה הגדולה למערב לא היתה לך ברירה אלא לכרוע ברך בפני צפון אפריקה ולהתחנן לסליחתה

יוסי סוכרי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יוסי סוכרי

התנועה קדימה היתה תמיד לקראת מקום שתחוש שייך אליו. בה בעת שחתרת אליו ידעת בתחתיות נפשך שאין באמת מקום כזה. אבל לא יכולת לחדול מהחתירה אליו. היא חתרה בתוכך בתנועות חזקות. לא בגלל שראית בעצם החתירה למקום תכלית כשלעצמה. לא משום שסברת שהיא עצמה יכולה להוות את המקום אליו אתה שייך, כי אם בשל סיבה שונה בתכלית: התנועה קדימה לקראת מקום השכיחה מלבך את חוסר הרצון להסתכל לאחור, את רפיון המבט, את ההימנעות שלך מהתבוננות במקום הפגום, בזה שמישהו גרם לך לחשוב שהוא פגום, שהרי בפועל הוא לא היה פגום כלל ועיקר. וכי מה כבר יכול להיות פגום בסביבה הטבעית שלך? ברחם התרבותי שממנו הגחת לעולם? שפת האם של אמך? המנגינות שנמלטו מגרונו של אביך? אבל אתה המשכת לרוץ. ביקשת להיות כלוא בסד התנועה, בזיעה שניגרה בגללה על עיניך, שטישטשה את התמונה שהופיעה מולך, שעיוותה את ראיית עולמך, שקימטה אותה. המרתון האינסופי שלך, שנראה לעתים כמו ביטוי קונקרטי של רעיון החזרה הנצחית, הוביל אותך להרים ענקיים ולגאיות עמוקים, אבל לא אל המקום שאליו ביקשת להגיע. גם לא אל הדימוי שלו. אולי משום היחס האינסטרומנטלי שלך אליו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ