בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האב השכול שיצא לחפש את בנו בחולות סיני

ביום השלישי למלחמת יום הכיפורים נהרג נועם דביר, מ"פ בשריון, יחד עם חבריו ב"טנק הקצינים". לאחר המלחמה החל אביו, עמוס דביר, במסע ארוך – תחילה כדי למצוא את שרידי בנו ואחר כך כדי לספר את סיפור הגבורה שגילה בקרב השנוי במחלוקת. התחקיר, שהפך לתכלית חייו של האב, לא הושלם מעולם. עיון במאות העמודים שהותיר אחריו מספק הצצה מרתקת לאישיותו של אדם שלא הפסיק לחיות את מות בנו

33תגובות

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים היה עמוס דביר בן 46 וגויס לשירות מילואים. הוא ניהל אז את בית הספר היסודי רמים בגבעתיים, ששימש במשך המלחמה נקודת מפגש ליחידת מילואים של השריון. לא נסתר מן העין שדביר היה גאה בשני בניו. הבכור נועם, סֶגֶן, היה מפקד פלוגת טנקים בשירות קבע בתעלה, ועירא, סג"מ בשירות חובה, שירת ברמה. ביום פרוץ הקרבות, 6 באוקטובר 1973, מלאו לנועם דביר 23 שנים. לימים סיפרו חבריו לאב עמוס, שהם היו "כמו ילדים קטנים שמצפים למלחמה, אבל היו ביניהם שחששו ש'הפעם לא ננצח', ונועם דביר נכנס במלוא הכריזמה...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו