בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שישה מקועקעים ותיקים מספרים על יחסיהם עם הכתובות שעל גופם

עמנואל סלד מקעקועים אבל רצה להנציח את בנו שמת; דיאן קיעקעה את עצמה בכל פעם שהרגישה רע ("במקום לחתוך ורידים"); את הזרוע של משה מעטרת מחווה לתרבות אופנועני הארלי דיווידסון שאליה הוא משתייך; דן מסרב ללכת עם קעקוע שמישהו אחר בעולם עשה כבר; אסנת מקעקעת את עצמה בשיטות שמשמשות את היאקוזה ביפן; 
ואבי הזאב מסיר בעצמו קעקועים שהוא לא אוהב (עם מלח בישול או מלטשת עץ)

23תגובות

עמנואל קרטן, 60 "הרבה אנשים אמרו לי שאני כמו איוב", אומר עמנואל קרטן בפנים חתומות. המבט שלו במצב של טרם־חיוך תמידי שגורם לך לתהות אם הוא משועשע. הפעם הוא לא. סיפור חייו של קרטן, מטפל אלטרנטיבי בחולי פרקינסון ודור שני למורים לגיטרה (אביו היה אגון קרטן, מורה לגיטרה מיתולוגי שלימד את גדולי הגיטריסטים בארץ), הוא רצוף אסונות ואבידות שבאמת מזכירות את האיש מארץ עוץ שספג מכה אחר מכה. הקללה של קרטן היא למעשה גֶן, P53 שמו, שתפקידו במצב אידיאלי לשמש הש"ג של הגוף ולהתריע למוח על פלישת תאים סרטניים...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו