חור בלבנה

לא סתם ילדים בוכים כשנפרדים מהם. התבגרות היא הדחקה של עובדת קיומו של הלא נודע

מיקה אלמוג
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיקה אלמוג

כל בוקר מחדש. היד הקטנה הולכת ומתהדקת סביב ידה שלה ככל שמתקרבים, ואחר כך הזרועות מתלפפות סביב ירכה, כל עוצמת הכוח שיכולה להתגבש בילדה בת ארבע. היא ניסתה הכל: להביא אותה מוקדם כדי שתהיה הראשונה בילדים ויהיה להן זמן לערוך סיור בוקר בין פינות הגן, לשחק בפינת המטבח, לעמוד סמוך לדלת הגן ולשמש כמקבלות פנים לילדים שהגיעו אחריהן. אחר כך ניסתה טקטיקה הפוכה. היא היתה מגיעה עם הילדה ב–8:25, כשהסייעת כבר התהלכה בגן ככרוז וקראה להורים להיפרד ולצאת, כי עוד חמש דקות נועלים את השער. אביטל היתה מסבירה במילים רכות שחובת הפרידה היא גזירה של הסמכויות, חוק מחוקי הגן והחיים, שגם היא וגם הילדה כפופות לו. לא עזר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ