בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חור בלבנה

לא סתם ילדים בוכים כשנפרדים מהם. התבגרות היא הדחקה של עובדת קיומו של הלא נודע

41תגובות

כל בוקר מחדש. היד הקטנה הולכת ומתהדקת סביב ידה שלה ככל שמתקרבים, ואחר כך הזרועות מתלפפות סביב ירכה, כל עוצמת הכוח שיכולה להתגבש בילדה בת ארבע. היא ניסתה הכל: להביא אותה מוקדם כדי שתהיה הראשונה בילדים ויהיה להן זמן לערוך סיור בוקר בין פינות הגן, לשחק בפינת המטבח, לעמוד סמוך לדלת הגן ולשמש כמקבלות פנים לילדים שהגיעו אחריהן. אחר כך ניסתה טקטיקה הפוכה. היא היתה מגיעה עם הילדה ב–8:25, כשהסייעת כבר התהלכה בגן ככרוז וקראה להורים להיפרד ולצאת, כי עוד חמש דקות נועלים את השער. אביטל היתה מסבירה במילים...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו