בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היום שבו הבטתי בעיניים של הרוצח של חברי הטוב, דניאל פרל

איבדתי את חברי הטוב כשגרונו שוסף בידי חאלד שייח מוחמד, ומאז חייתי 
כל עובדה ופרט ממותו של דני כמעט בכל רגע של ערות, בניסיון להבין 
מה עבר עליו ברגעיו האחרונים — אבל נמנעתי ממחשבות האכזריות והייסורים שבדבר. רק אחרי שישבתי עם הרוצח באותו אולם בית משפט, והבנתי שלא יישפט על רציחתו, ידעתי שהגיע הזמן שלי לשוב לחיים

20תגובות
איי־פי

חאלד שייח מוחמד מתקרב אלי בכיפת תפילה שחורה, טוניקה בצבע קרם וסלוואר תואם, סוג של שרוואל. הוא כפוף, זקנו צבוע אדום, סמל לאדיקות בקרב מוסלמים שמרנים. אני לא יכולה להסיר ממנו את עינַי. השנה היא 2012, חמישה במאי, הפעם הראשונה בשלוש וחצי השנים האחרונות שחש"מ (KSM) — כפי שמכנים אותו הפקידים האמריקאים — מופיע בבית המשפט, מחוץ לתא המעצר שלו. אנחנו נמצאים בגואנטנמו, שם עומדת ועדה צבאית אמריקאית לשפוט אותו ועוד ארבעה גברים נוספים על פיגועי 11 בספטמבר, באולם שנראה כמו תפאורה של סרט. בית המשפט, שהוקם...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו