קיצור תולדות חוסר האנושיות: ביקור בבית חולים ישראלי

מותו של אבי, חיים אילוז, בבית חולים בישראל, הוביל אותי לחשוב על פגיעותם של חולים ואדישותם של רופאים בחברה שלימדה את עצמה להפנות את המבט מהסבל

אווה אילוז
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אווה אילוז

סיפור זה לא היה צריך להיכתב. הוא היה יכול להישאר סיפור פרטי, על משפחה רגילה ומוכת צער. אבל יש סיפורים שאי הצדק בהם גובר על העלילה שלהם, ודורש שישמעו אותו. אישיים ככל שיהיו, חלק מהסיפורים שאנו חווים ומספרים הם כלליים, בשני מובנים של המילה "כללי": הם נוגעים לרבים מאיתנו, והם מתייחסים למוסדות הקולקטיביים המעצבים את חיינו. בעוד שהכאב והצער הם פרטיים, את הגורמים להם ניתן למצוא לעתים קרובות במבנים ובמוסדות חברתיים. עם זאת, מכיוון שהכאב שוכן בגופנו ובנפשנו, ניתן לחשוב בטעות שמקורו בחוויה האישית. אבל גם בנבכי הכאב הנפשי ניתן להתחקות אחר שרשרת ארוכה וסמויה של סיבות לכך שהעולם החברתי ומוסדותיו מעצבים באופן בלתי נראה את חיינו ומחלחלים אליהם ללא ידיעתנו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ