בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איימן עודה מפחיד אותי הרבה פחות מליברמן

מבחוץ נשמעות אמנם קריאות עידוד ותמיכה, אבל אני חולה, 
הכיכר חסומה, החניות תפוסות והגזענות נמשכת

47תגובות

בחוץ בהקה השמש, אבל אני שכבתי במיטה, חולה כמו גדי מ"שמוליקיפוד". "אני חולה, אני לבד, אין לי חברים, חוץ... " — אמרתי לעצמי ולא הספקתי לומר את ההמשך ("חוץ מהחמורים שעל הפיג'מה שלי") כשלפתע מילאה את החלל זעקה אדירה: "אוהבים אותך הרבה, כל הכבוד, את סבבה". לרגע נדמה היה לי שבכל זאת יש אלוהים, אל מלא רחמים עצמיים במיוחד לאנשים כמוני, שבכל פעם שהם חוזרים מחו"ל מיד הם נופלים למשכב. אל קצת פושטק מבחינת סגנון הדיבור שלו, ובכל זאת אל שלהוט להכביר עלי מאהבתו. אלא שאז נפסקו הקריאות והוחלפו בגרסת כיסוי...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו