תסמונת דאונטון אבי: כך הפכנו מבני אדם לצופים

הטלוויזיה ניצחה אותנו. היא השתלטה על הנפש באמצעי הערמומי ביותר — 
סדרות טלוויזיה שמעמידות פנים כאילו שהן ״איכותיות״

ניסן שור
ניסן שור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
ניסן שור
ניסן שור

את העונה הראשונה של ״בית הקלפים״ בלעתי ביממה אחת של צפייה אינטנסיבית. 13 פרקים בני 50 דקות. עם עצירות לשירותים וארוחות קלות, ובחזרה אל הספה. זה היה סיוט. הרגשתי כמו אסיר בגוואנטנמו. את העונה השנייה סיימתי אחרי שבוע. שני פרקים בממוצע בכל יום, בשעות הערב, וישר למיטה. חלמתי שיגאל עמיר מתנקש בחייו של הנשיא פרנק אנדרווד וגואל אותנו מהעונש הזה. אבל אנדרווד נשאר בחיים, וחבל שכך. בעונה האחרונה, השלישית, צפיתי במשך חודשיים, שהיו כמו נצח. אני לא יודע למה עשיתי את זה. אין לי הסבר רציונלי. זה כאילו שהוטל עלי כישוף.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ