בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תסמונת דאונטון אבי: כך הפכנו מבני אדם לצופים

הטלוויזיה ניצחה אותנו. היא השתלטה על הנפש באמצעי הערמומי ביותר — 
סדרות טלוויזיה שמעמידות פנים כאילו שהן ״איכותיות״

55תגובות

את העונה הראשונה של ״בית הקלפים״ בלעתי ביממה אחת של צפייה אינטנסיבית. 13 פרקים בני 50 דקות. עם עצירות לשירותים וארוחות קלות, ובחזרה אל הספה. זה היה סיוט. הרגשתי כמו אסיר בגוואנטנמו. את העונה השנייה סיימתי אחרי שבוע. שני פרקים בממוצע בכל יום, בשעות הערב, וישר למיטה. חלמתי שיגאל עמיר מתנקש בחייו של הנשיא פרנק אנדרווד וגואל אותנו מהעונש הזה. אבל אנדרווד נשאר בחיים, וחבל שכך. בעונה האחרונה, השלישית, צפיתי במשך חודשיים, שהיו כמו נצח. אני לא יודע למה עשיתי את זה. אין לי הסבר רציונלי. זה כאילו שהוטל...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו