בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יום הזיכרון לשואה ולגבורה 2015

איך צריך להראות טקס השואה הממלכתי החדש?

דגל מונף למעלה, צפירה, אמירת "יזכור", "כאן התחנה טרבלינקה", עדויות 
של ניצולים ושירת התקווה — זוהי המסורת העבשה להעברת זיכרון השואה. 
האם ניתן לחבר תבנית טקסית חדשה? ואיך זו אמורה להיראות אחרי שייעלמו מהעולם כל הניצולים? מיכל גוברין ומכון ון ליר איגדו קבוצת מומחים וחוקרים שתנסה ליצור טקס אקטיבי ולא מתקרבן. הניסיון הראשון: ביום השואה שבשבוע הבא

45תגובות

מיד עם הגעתה לארץ, אחרי ששרדה את האקציות בגטו קרקוב ואת המחנות פלשוב, אושוויץ, בירקנאו, צעדת המוות וברגן בלזן, עברה רינה (רגינה) פוזר־לאוב ניתוח פלסטי להסרת המספר שנצרב בזרועה. על רצח בעלה הראשון לא סיפרה לבתה. גם כיצד רצה אחרי משאית הילדים שהובילה לתאי הגזים את בנה הראשון בן השמונה לא סיפרה. כ–20 שנה אחרי מותה החלה הבת, פרופ' מיכל גוברין, סופרת, לעבוד על רומן בשם "השתיקה של אמא", שכתיבתו עודנה נמשכת. "לא יכולתי עוד לחמוק מהחובה לספר את הזיכרון השתוּק, 'לזכור' את מה שמעולם לא חייתי", כתבה...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו