אז מה באמת כל כך גרוע בשיימינג?

ג'ון רונסון ראה בהשפלת אדם ברשתות החברתיות 
כלי הולם ויעיל לתיקון עוולות חברתיות וכפיית הצדק. אלא שכשהחל לחקור את תופעת השיימינג (ביוש פומבי) גילה שברוב המקרים מדובר בטעות קטנה המובילה להרס שממנו קשה עד בלתי אפשרי להתאושש. כך הפכה 
הרשת החברתית מפלטפורמה הנותנת קול למושתקים ללינץ' אכזרי בכיכר העיר

נעמי דרום
איור: נטעלי רון־רז
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים89
נעמי דרום
איור: נטעלי רון־רז

הסטטוס הופיע בפיד הפייסבוק שלי ביום רביעי או חמישי בערב. מישהו שיתף את סיפורה של אשה לא מוכרת: “מסתבר שלא טוב להיות אמא שחורה במשרד הפנים", כתבה. היא סיפרה כיצד הגיעה ללשכת רישום האוכלוסין להוציא דרכון לבנה, איך נמנעה ממנה העמידה בתור המקוצר המיועד להורים, למרות שהיתה עם שני ילדים ותינוקת ושהורים לבנים קיבלו טיפול מזורז. היא תיארה איך התייחסה אליה הפקידה בגסות, וכשפנתה למנהל, ו"סיפרתי בדיוק מה שקרה וכי אני מרגישה כי הופליתי בגלל צבע העור שלי... הוא אמר שאם אני מתלוננת על אפליה אז ש'אעוף לו מהפנים'. כל זה קרה לפני עשרות אנשים. התאמצתי. באמת שהתאמצתי אבל הזלתי דמעה ועוד אחת ואולי עוד כמה בחשאי".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ