געגועים לירושלים שהתאהבתי בה פעם

במקביל לירושלים האמיתית, המתחרדת והמתמלאת במתנחלים, מתקיימת אצלי 
בראש גם ירושלים אחרת — העיר שהתאהבתי בה, התחתנתי בה וגידלתי בה את ילדַי. 
וכל זה קרה, אולי, בזכות ילדה אחת, שהכרתי פעם

נרי ליבנה
נרי ליבנה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים54
נרי ליבנה
נרי ליבנה

כשהיינו בכיתה ד' הערצנו כולנו את מיכל. היא היתה מלכת הכיתה החיובית, זאת שאינה מארגנת חרמות, נחמדה לכולם, תלמידה מצטיינת, ג'ינג'ית, גבוהה אפילו ממני (עניין שהשתנה בכיתה ז', כשהיא הפסיקה לצמוח ואילו אני המשכתי והמשכתי כמו אליס שנגסה בצד הלא נכון של העוגייה). המורה כוכבה, שכנתה מהקומה מעל, היתה מציינת אותה לשבח על כתב ידה המסודר, על כך שאף פעם אינה "יוצאת מהקווים" כשהיא צובעת את הציורים שלה ובעיקר משום ש"מיכל לא רבה עם אף אחד וגם עוזרת לאמא שלה במשק הבית ובטיפול באחיה הקטנים". לא היו לה משקפיים וגם לא גשר על השיניים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ