בואו נודה בזה - השמאל בישראל הוא חבורה של נמושות

בחלומותי אנחנו מקימים מיליציה. חבורה של אשכנזים ממושקפים עם בקבוקי וויסקי 
ומחבטי בייסבול, שיוצאת לרחובות ומחפש ימנים קיצונים כדי לפוצץ אותם במכות

ניסן שור
ניסן שור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ניסן שור
ניסן שור

הפעם האחרונה שבה הלכתי מכות היתה לפני שנתיים. זה היה בחתונה. הייתי שיכור. גם היריב היה שיכור. בקיצור, היינו שיכורים לגמרי. הוא התקרב אלי. אני עשיתי תנועה לא נכונה. הוא התעצבן. אני חטפתי חורפה. לפתע מצאנו את עצמנו מתגוששים על רחבת ריקודים חצי ריקה, מול קהל משתומם של בוהמיינים ושמאלנים קיצונים. הוא קרע לי את השרשרת ודפק לי אגרוף בפנים. אני הפלתי לו את המשקפיים ונגחתי בו. מישהו ניסה להפריד בינינו. דחפתי אותו הצדה. עוד אגרוף, עוד נגיחה. בום! טראח! זבנג! האדרנלין זרם בגוף. קיללנו אחד את השני — ״יא זבל, ״יא מניאק״, ״תיזהר ממני״, ״אני אראה לך מה זה״, ״אתה מחוסל״, ״אתה מת״, ״לא, אתה מת״, ולרגע נדמה היה שכל המודעות העצמית התנדפה. את מקומה מילאה אנרגיה חייתית. האלימות השתלטה עלינו. הפחד נעלם. הבושה נעלמה. הפכנו לגוף. ללא תודעה. ללא ייסורי מצפון. ללא מוסר. גוף מתגושש, מרביץ והולם בחוזקה. גוף לא מתורבת. גוף ברברי. גוף טורף. גוף דביק מתערבב בגוף דביק. זה הזכיר לנו שאנחנו קיימים. היינו בחיים, לעזאזל. עוד סטירה, עוד אגרוף, עוד בעיטה. כן, כן, עוד, עוד. זה היה נפלא. כמו סקס טוב עם עצמך.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ