נחמיה שטרסלר
נחמיה שטרסלר

פתאום, בזווית העין, קלטתי אדם עם עניבה. הוא יצא בהליכה מהירה מפתח צדדי של דלפק הקבלה מלווה בשני פקידים. הרחתי את ריח הסמכות הנודף מעניבתו ושעטתי לעברו. הבנתי שזו ההזדמנות האחרונה.

"אנחנו מחכים כאן כבר שעתיים והם לא אומרים לנו כלום, אפילו לא מתי נקבל סוף־סוף את החדר, אלא רק: 'לכו לשבת בלובי', מה יהיה?" תאודוראקיס (זה כמובן לא שמו האמיתי) הביט בי במבט בוחן, הבין שאני עומד להתפוצץ ואמר: "בוא הצדה, תסביר לי מה קרה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ