מאות צעירים ערקו בשנות ה-60 למצרים. מה עלה בגורלם?

50 שנה לפני שאברה מנגיסטו חצה את הגבול לעזה, הוכתה ישראל בטרנד של צעירים שערקו למדינות ערב, ובעיקר למצרים. הם חיפשו עתיד טוב יותר, הרפתקה, או רצו להרגיז את ההורים. ברבים מהמקרים זה נגמר בכליאה, עינויים וחזרה מבוישת ארצה — היישר למשפט צבאי

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
דליה קרפל

המסעות האסורים לפטרה נאצרו בזיכרון הלאומי כאגדה וכתופעה דורית משפיעה. מ–1953 עד 1957 יצאו 15 צעירים וצעירות לפטרה ורק שלושה חזרו (רחל סבוראי, מאיר הר ציון וכושי רימון). אבל המסעות הללו, שהוצגו כמעשי גבורה של יחידים, הציתו במשך כמעט עשור את פנטזיית ההרואיות של מאות צעירים שתיכננו מסע דומה, אך לא הצליחו להתגבר על אימת המוות המתוארת במילותיו של חיים חפר: "אומרות האגדות ישנו מקום/ שאיש ממנו חי עוד לא חזר/ והוא נקרא הסלע האדום..."

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ