28 פרות קדושות

אסור לצחוק על המתים למרות שהומור הוא הדרך היחידה להשיב אותם לחיים

נרי ליבנה
נרי ליבנה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נרי ליבנה
נרי ליבנה

לפני זמן מה, לבקשתו, נסעתי לבקר אדם על ערש דווי. האמת היא שבקושי הכרתי אותו, פגשתי אותו לפני כן פעמיים בביקור אצל בתו, חברתי. באותן פגישות בעיקר סיפר לי בדיחות וכל הידע שלי עליו מבוסס על מעט הפרטים שסיפרה לי בתו על אודותיו. אבל הוא ביקש מפורשות שאגיע כדי לשוחח איתו וכמובן נעתרתי.

הוא ביקש ממני כמה בקשות פעוטות המתייחסות לתקופה שלאחר מותו המשוער. אחת מהן, הקשורה לסדרי הקבורה שלו, נראתה לי תמוהה. שאלתי אותו למה הוא מתכוון. "תסלחי לי שאני לא ברור, אבל זאת פעם ראשונה שאני מת, אני עוד לא רגיל לזה", הוא אמר. "שתוק, איזה שטויות אתה מדבר", הסתה אותו אשתו. והוא, ספק מתנצל, ספק כועס הסביר שהיא ככה רק בגלל שהיא מתנהגת "כאילו אני כבר מת ועכשיו אסור לצחוק". הוא ביקש ממני להגיע להלוויה שלו. "מתי נוח לך?" שאל.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ