בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נסעתי לעיר האורות ומצאתי את עצמי בתחנה המרכזית בטבריה

החבר שהמליץ לי על דירה בפריז, שנמצאת באזור "רב־תרבותי", הוא פעיל שמאל רדיקלי — 
ולמרות זאת לא חשדתי בו

46תגובות

אז הגענו לפריז לחופשה. לא הייתי שם מאז גיל 16. נסעתי עם ההורים. פעם ראשונה בחו״ל. פעם אחרונה איתם. אני לא זוכר שום דבר. כנראה זה לא היה כל כך מעניין. אחר כך נסענו במעבורת מקאלה לדובר. הגענו ללונדון. הגעתי הביתה. לא הייתי צריך יותר מזה. הבנתי משהו. עד היום אני מנסה להתגבר על האכזבה. אני לא מבין למה ישראלים מוחאים כפיים כשהם נוחתים על אדמת המדינה. איזה מנהג משונה. זה צריך להיות בדיוק להפך. מחיאות כפיים ביציאה, ובחזרה — מנהגי אבלות. צריך לשכור מקוננות שימתינו ביציאה מנתב״ג, שישפכו אפר על ראשם של...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו