נסעתי לעיר האורות ומצאתי את עצמי בתחנה המרכזית בטבריה

החבר שהמליץ לי על דירה בפריז, שנמצאת באזור "רב־תרבותי", הוא פעיל שמאל רדיקלי — 
ולמרות זאת לא חשדתי בו

ניסן שור
ניסן שור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים46
ניסן שור
ניסן שור

אז הגענו לפריז לחופשה. לא הייתי שם מאז גיל 16. נסעתי עם ההורים. פעם ראשונה בחו״ל. פעם אחרונה איתם. אני לא זוכר שום דבר. כנראה זה לא היה כל כך מעניין. אחר כך נסענו במעבורת מקאלה לדובר. הגענו ללונדון. הגעתי הביתה. לא הייתי צריך יותר מזה. הבנתי משהו. עד היום אני מנסה להתגבר על האכזבה. אני לא מבין למה ישראלים מוחאים כפיים כשהם נוחתים על אדמת המדינה. איזה מנהג משונה. זה צריך להיות בדיוק להפך. מחיאות כפיים ביציאה, ובחזרה — מנהגי אבלות. צריך לשכור מקוננות שימתינו ביציאה מנתב״ג, שישפכו אפר על ראשם של הממתינים בביקורת הדרכונים. בכל פעם שאני חוזר לארץ, אני מבין שעשיתי טעות. כמו כולם. זה סנטימנט לאומי. לישראל היו צריכים לקרוא — ״עשינו טעות, מאוחר מדי לחזור אחורנית״.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ