בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה משך את אמני רפובליקת ויימאר לאונס ורצח נשים?

נשים מבותרות, מרוטשות וגדועות איברים, 
ולידן עקבות הרוצח. עד לשנים האחרונות 
העדיפו חוקרי האמנות להתעלם מז'אנר אמנות יוצא דופן שרווח בימי רפובליקת ויימאר והתמקד ברישומים ובציורים מזעזעים של אלימות נגד נשים. על דבר אחד יש הסכמה רחבה: דמות האמן־הרוצח תמיד מעניינת יותר מזו של הקורבן

38תגובות

הצייר ג'ורג' גרוס ביים ב–1918 צילום היתולי בסטודיו שלו. הוא התחפש לג'ק המרטש — דמות כפופה, חורשת רע ואכזרית, של גבר האוחז בסכין. בצילום הוא נראה מגיח מאחורי מראה גדולה, שבקדמתה ניצבת במלוא הפאר ובבגדים תחתונים אווה פטר, זוגתו, בתפקיד עצמה. דמותה מוכפלת במראה, ולמרות זאת היא אוחזת בידה מראה קטנה נוספת, משדרת תמימות של מי שאינה מודעת לכאורה לסכנה הנוראה האורבת לה, כל כולה אומרת נרקיסיזם בועתי שליו. היא ממוסגרת כיצירת אמנות בסגנון קיטשי או כגלויה סכרינית של אשה מסוגננת מדי, כולל כובע מעוצב בהטיה...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו