ראש בראש: אני ואחי מול מרחבי ארה״ב

תמיד חלמתי על מסע אינסופי בארצות הברית. אלא שהמסע החלומי שלי כלל נסיעה 
בדרכים צדדיות, ביקורים בערים גדולות וקטנות וגם בעיירות נידחות ושיחות עם אנשים מעניינים. 
לא זה המסע שנלקחתי אליו במושב האחורי של המכונית המונעת בדיזל של אחי

נרי ליבנה
נרי ליבנה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נרי ליבנה
נרי ליבנה

על פי מד המרחק במכוניתו של אחי, נסענו במשך עשרה ימים מרחק של 8,000 קילומטר, כמעט כמו המרחק מישראל לניו יורק. הו, כמה הייתי שמחה לבקר בניו יורק שוב, אבל לא אחי, אחי שונא ערים ובפרט ערים שיש בהן תרבות, מילה שהוא נוהג להשתמש בה כגנאי לכל מה שאחותו אוהבת במיוחד. כלומר, בתי קפה שמגישים בהם קפוצ'ינו ולא קפה דליל הנמזג לכוסות נייר חד פעמיות ומתובל ב"חצי־חצי", שמנת הקפה שאינה מתקלקלת בשום תנאי אקלים, כנהוג במזנוני הדרכים במקומות הקרויים "אזורי מזון", לצדי כבישי הענק הבין־מדינתיים. או מוזיאונים, ישמור השם, חנויות שאינן וולמארט או קוסקו, אנשים לבושים יפה, רחובות עם בניינים גבוהים או רחובות קטנים עם בניינים יפים וכמובן גם סרטים בבתי קולנוע ולא על מסך הטלוויזיה, הצגות, ספרים ושאר עניינים המרחיבים את דעתו של האדם העירוני.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ