האמת היא שאני כבר לא מתרגש מהאינתיפאדה השלישית

מה תביא איתה האינתיפאדה השלישית? דם וכאב מיותר וגם הרבה רחמים עצמיים. 
נקווה שהיא לא תפרוץ או לא תימשך יותר מדי זמן, כי לא נעמוד בעוד צונאמי של מלנכוליה קיומית

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

אני לא זוכר את האינתיפאדה הראשונה. הייתי בן תשע. חיים יבין דיבר על זה בטלוויזיה. נערים זרקו אבנים. חיילים רדפו אחריהם. רבין נתן את ההוראה ״לשבור להם את הידיים והרגליים״. אחר כך שידרו פרק של ״משפחת קוסבי״. אלה היו החיים בסוף שנות השמונים — בין קומדיות מצבים אמריקאיות להתקוממות פלסטינית עממית. זה קרה הרחק מאיתנו. עבורנו, ביל קוסבי היה דמות בדיונית. גם זורקי האבנים. מה ידענו עליהם? חלקם היו בגיל שלנו. ההורים שלהם בנו לנו את הבתים. סללו את הכבישים. ניקו את הרחובות. אנחנו היינו הילדים של האדונים. אנחנו עדיין הילדים של האדונים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ