בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האמת היא שאני כבר לא מתרגש מהאינתיפאדה השלישית

מה תביא איתה האינתיפאדה השלישית? דם וכאב מיותר וגם הרבה רחמים עצמיים. 
נקווה שהיא לא תפרוץ או לא תימשך יותר מדי זמן, כי לא נעמוד בעוד צונאמי של מלנכוליה קיומית

47תגובות

אני לא זוכר את האינתיפאדה הראשונה. הייתי בן תשע. חיים יבין דיבר על זה בטלוויזיה. נערים זרקו אבנים. חיילים רדפו אחריהם. רבין נתן את ההוראה ״לשבור להם את הידיים והרגליים״. אחר כך שידרו פרק של ״משפחת קוסבי״. אלה היו החיים בסוף שנות השמונים — בין קומדיות מצבים אמריקאיות להתקוממות פלסטינית עממית. זה קרה הרחק מאיתנו. עבורנו, ביל קוסבי היה דמות בדיונית. גם זורקי האבנים. מה ידענו עליהם? חלקם היו בגיל שלנו. ההורים שלהם בנו לנו את הבתים. סללו את הכבישים. ניקו את הרחובות. אנחנו היינו הילדים של האדונים....

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו