בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שירת החולות: ליד מתקן הכליאה הפתוח צמח מתחם המנסה להחזיר את הטעם לחיים

במקום שנועד להמאיס על מבקשי המקלט את השהייה בישראל נחלקים באי המתקן בין אלה ששורה עליהם רוח יזמית והם מוצאים טעם בחייהם, ובין אלה האומרים ייאוש וחידלון. אבל "מתקן הכליאה הפתוח" — אוקסימורון של עצבות אינסופית — הוא גם מתחם של ערבות הדדית, סולידריות ונדיבות עד פיסת האינג'רה האחרונה

32תגובות
ינאי יחיאל

מדי לילה, כשסלילי העשן של המנגלים מתפזרים ברוח וצינה חריפה חונקת את ריחות התבשילים, מתחסל לאטו "מתחם המסעדות" שבשיפולי מתקן חולות. אלא שדווקא אז, כשגדודים של מבקשי מקלט פוסעים בחזרה למתקן הכליאה, מאחורי גבם נאסף ריח חדש, קשה לאפיון ובכל זאת דומיננטי, כבמעין משקע של אירועי היום או תמיסה שהיסוד העיקרי בה הוא נדיבותם של האנשים העניים. כי ככה זה עובד במסעדות של חולות: ביקשת קפה שחור? יגישו לך גם מאפה טבול בסוכר. קנית פחית משקה? יחתכו לך סלט טרי במקום. הזמנת מגש אינג'רה? בזמן שאתה ממתין יזמינו אותך...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו