שירת החולות: ליד מתקן הכליאה הפתוח צמח מתחם המנסה להחזיר את הטעם לחיים

במקום שנועד להמאיס על מבקשי המקלט את השהייה בישראל נחלקים באי המתקן בין אלה ששורה עליהם רוח יזמית והם מוצאים טעם בחייהם, ובין אלה האומרים ייאוש וחידלון. אבל "מתקן הכליאה הפתוח" — אוקסימורון של עצבות אינסופית — הוא גם מתחם של ערבות הדדית, סולידריות ונדיבות עד פיסת האינג'רה האחרונה

הילו גלזר
צילום: ינאי יחיאל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הילו גלזר
צילום: ינאי יחיאל

מדי לילה, כשסלילי העשן של המנגלים מתפזרים ברוח וצינה חריפה חונקת את ריחות התבשילים, מתחסל לאטו "מתחם המסעדות" שבשיפולי מתקן חולות. אלא שדווקא אז, כשגדודים של מבקשי מקלט פוסעים בחזרה למתקן הכליאה, מאחורי גבם נאסף ריח חדש, קשה לאפיון ובכל זאת דומיננטי, כבמעין משקע של אירועי היום או תמיסה שהיסוד העיקרי בה הוא נדיבותם של האנשים העניים. כי ככה זה עובד במסעדות של חולות: ביקשת קפה שחור? יגישו לך גם מאפה טבול בסוכר. קנית פחית משקה? יחתכו לך סלט טרי במקום. הזמנת מגש אינג'רה? בזמן שאתה ממתין יזמינו אותך לשאוף מהנרגילה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ