אני שונאת אותך — אבל לא בגלל שאת אשה ולא בגלל שאת שמנה

לאחרונה עוררתי את חמתן של משטרת האמהות המושלמות ולוחמות הקבלה העצמית, אבל הן טעו: אני לא נגד השמנה, אלא אם כן זו ההשמנה שלי, ואני לא שונאת נשים — אני שונאת את כולם

נרי ליבנה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נרי ליבנה

לפני שבע שנים נסעתי להודו, לבקר את בני שכבר שהה שם חמישה חודשים. זה קרה באחת התקופות הקשות בחיי רצופי התקופות הקשות. נפרדתי מבן זוג, התגעגעתי עד כאב פיזי לבני ותיגמלתי את עצמי בתוספת של 20 קילוגרם למשקלי. בשבועיים שלפני הנסיעה עסקתי בעיקר ברכישת נעלי קרוקס, דוחי יתושים ופרמקולוגיה, ואז, שבוע לפני הנסיעה, גם החלטתי להחליק את שערי — מחשש למצוקת פן — בהחלקה יפנית. התוצאה היתה שיער ישר להפליא, שהזדקר סביב גולגולתי בזוויות של 60 מעלות. כדי לתקן את האסון הלכתי והסתפרתי, וכך, כשרק פגשתי את בני בשדה התעופה בניו דלהי, פרצנו שנינו בבכי. אני, משום שכל כך התגעגעתי אליו, והוא, למראה הזוועה שהפכה אמו להיות. לאחר ארבעה ימים בניו דלהי ובאגרה, עלינו על אוטובוס לכיוון דרמסאלה. כצפוי, הנסיעה, שהיתה אמורה להימשך 16 שעות בלבד, נמשכה 24 שעות, משום שהאוטובוס התקלקל כמה פעמים. לנגד עיני ההמומות הלכו כפות רגלי והתנפחו לממדים טרם נודעו, עד כדי כך שאפילו הקרוקס התחילו להכאיב לי. כבוגרת לאבא היפוכונדר ובן זוג היפוכונדר מיד איבחנתי אצלי אי ספיקת לב, וכך, שעה לאחר שהגענו לדרמקוט (אם את ממש מוכרחה, את יכולה לישון בגסט האוס עם מזגן, אמר הבן שלי, שמיד חישב עבורי למשך כמה זמן יכולה משפחה הודית לחיות באמצעות הסכום שאני משלמת ללילה לחדר כזה, שמחירו בשקלים היה משהו כמו 25. מטעמי סוציאליזם, הוא ישן בחדר שמחירו היה 110 שקל) — מיד העלינו את עצמנו על טוק־טוק ונסענו לבית החולים שבדרמסאלה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ