בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כדי לדעת איך לחיות צריך ללמוד איך למות

מה עובר על אדם בשעותיו האחרונות והאם יש דרך נכונה להיפרד מן החיים? חמישה אנשים העוסקים בליווי חולים הנוטים למות חולקים את התובנות שאספו במשך שנים של הימצאות לצד המוות. הם מספרים על האפשרויות הרבות לשינוי הטמונות בקירבה למוות ואיך אפשר למצוא גם ברגעים האפלים ביותר — חסד גדול

77תגובות
שקיעה אדומה מעל רהט
גיל כהן מגן

"שימי לב", אומר ד"ר משה שריט, מנהל חדר מיון בבית החולים וולפסון. "שימי לב", הוא אומר פעם שנייה, וסופר באצבע זקורה את וילונות הפלסטיק הוורודים והמתנדנדים שכל אחד מהם מקיף שישה מטרים של חלל, שבתוכו מיטה, שעליה שוכבים או יושבים חולים שהגיעו לפני זמן קצר לחדר מיון צפוף ורועש. "תארי לך, לתוך האולם ההומה הזה", מרים הדוקטור ידיים באין אונים, "מגיעים אנשים שימיהם או שעותיהם ספורים". "בתרבות שלנו", הוא ממשיך, "לא מקובל למות בבית, אלא בבית חולים, ובכל פעם שמגיע חולה פליאטיבי, כלומר חולה נוטה למות,...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו