ניסן שור
ניסן שור

יש לי וידוי: עדיין לא התאוששתי מהשמלה שמירי רגב לבשה בפסטיבל קאן. אחסוך מכם את הפנטזיות הארוטיות. ויש כאלה. לא מעט. יותר מדי אפילו. אבל בואו נתמקד בסטייל. בחוש האופנתי שפרץ ממנה כמו פקק מתוך בקבוק שמפניה יוקרתי. רגב לבשה את השמלה הזאת באלגנטיות של כוכבת הוליוודית משנות ה–40. ריטה הייוורת מראש העין. לא אכפת לי אם השמלה נבחרה על־ידי סטייליסט. זו גם חוכמה של העת הנוכחית — לבחור סטייליסט שיהיה מוכשר ורגיש דיו כדי לייצר דימוי מושלם. וזה היה דימוי מושלם, כי הוא הצליח לבלבל את המשוכנעים ולשכנע את המבולבלים — אם מירי רגב היא אכן מה שאומרים שהיא, איך זה יכול להיות? הרי לדעת ללבוש שמלה — זו אמנות וחוכמה בפני עצמה. זה לא פאשניזם. זו מהות מזוקקת של אסתטיקה, שיש בה גם איזו איכות אנושית עמוקה. או כפי שכתב בלזק: "היפֶה היא האמת הלבושה היטב". ואולי יש במירי רגב איזה שמץ של אמת, שפרצה מבעד לתחרה השחורה שנצמדה לפלג הגוף העליון שלה, כאילו היתה ברדלס קטלני. אמת בוהקת, שמעידה על תחכום ומחשבה ורגישות. ואולי אין שום אמת. רק שקר היופי הזול ומסמא העיניים. בכל מקרה, עם לוּק כזה מירי רגב לא יכולה להיות האויבת שלי. ואני שונא אותה על כך.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ